תרומתה של דגניה לתנועה הקיבוצית

עמוד:13

התנגדותם לכל נסיון טל ארגון המטיל עליהם מרות . אי לכך, כינו אנשי הקיבוץ המאוחד, אשר ראו במרות את אחד מאבני היסוד של תנועתם, את הקבוצות הקטנות, "קבוצות נפרדות", ואילו אנשי הקבוצות הנפרדות, נפשם סלדה מעצם המושג מרות . מן הדין לציין, כי דווקא האיחוד עם "גורדוניה" קירב לליבם של אנשי הקבוצות הוותיקות את ההכרה, כי אין תנועה בלי מידה זו או אחרת של מרות . אמנם יתכן והמרות של הקיבוץ המאוחד היתה הדוקר . יותר מאשר זו של חבר­הקבוצות, ואחר­כר אף של איחוד הקבוצות והקיבוצים, אך עצם הצורך במרות נתקבל גם על­ידי שולליה בעבר . אולם כדי להדגיש את ההבדל בין חבר הקבוצות לבין הקיבוץ המאוחד, לא השתמשו ב"חבר" במונח מרות, אשר איפיין לרעתם את הארגון "הצנטראליסטי" של הקיבוץ המאוחד, אלא דיברו על קשר מחייב ביו הקבוצות ועל סמכות מוסדות התנועה, כאשר מנהיגי "גורדוניה" מאשימים את הקבוצות הוותיקות שהן הפכו את עקרון האוטונומיה לעקרון הסוברניות . הקיבוץ הארץ­ישראלי איננו הנסיון הראשון או היחידי להגשים חברה שיתופית . גם ספק אם יחודו של הקיבוץ שלנו הוא בכך, כי הוא, כדבריו של בובר, "אי­כשלון למופת" . ודרך אגב, בובר אמר את זה לא רק לגבי הקיבוץ, אלא לגבי הכפר השיתופי, כולל מושב העובדים . יחודו של הקיבוץ הארץ­ישראלי יחודו של הקיבוץ הארץ­ישראלי הוא במעורבותו המובהקת בתור תנועה ציבורית פוליטית, דהיינו בתנועה הציונית . משום מעורבות זאת, לא נשאר הקיבוץ תופעה חברתית שולית, אלא היה לאחד הגורמים המרכזיים בציונות המתגשמת . אולם, מעורבות זאת, הנקראת פוליטיזציה, אף תרמה מדי פעם בפעם לפילוגים טראגיים בתנועה הקיבוצית . פילוגים אלה, מקורם בתפיסות פוליטיות שונות, אולם הם לא נשארו בתחום הפוליטי, אלא הורחבו גם לעצם רעיון החברה הקיבוצית ושל התנועה הקיבוצית : התפיסות השונות של הזרמים הקיבוציים ביחס לקבוצה קטנה וגדולה, חקלאות או לא רק חקלאות, חרושת ועבודה שכירה, מידת האוטונומיה, מסגרות החינוך, שיטות לינת הילדים ועוד, השתלבו בקונצפציות חברתיות פוליטיות כוללות וחידדו את ההבדלים אשר למעשה הצטמצמו במשך הזמן בכל התחומים, שבהם היו קיימים בעבר מחלוקות חריפות . ככר, הגדירו מנהיגי הקיבוץ המאוחד במועצת יגור ב­ ,1936 את חבר­הקבוצות כנושא התפיסה האוטונומית בדרכה של תנועת הפועלים ואת הקיבוץ המאוחד כנושא התפיסה האנטי­אוטונומיסטית . למרות מעורבותם ופעילותם של חברים, וחברים מרכזיים, של דגניה ושל קבוצות אחרות בענייני ציבור כלליים, התרחקה דגניה כקבוצה מהתערבות בחיים הפוליטיים . בדגניה, גבע, גניגר וקבוצות אחרות חיו חברי הפועל הצעיר, אחדות העבודה ואף השומר הצעיר, זה בצד זה, מבלי שעובדה זאת תיפגע בחיי הקבוצות . בבחירות להסתדרות בשנת תרפ"ז ­ ,1927 הצביעו בקבוצות, 210 חברים בעד הפועל­ הצעיר, ו­ 198 בעד אחדות­העבודה . התנגדותם של חברי הקבוצות לערבב את הקבוצה כקבוצה "בפוליטיקה עלובה", כביטויו של דוד שמטרלינג מדגניה, היתה, כידוע אחת הסיבות לשלילת רעיון הקיבוץ­הארצי בשנות ה­ 20 . ביטוי כמעט קלאסי לריחוקן של הקבוצות מן העיסוק בפוליטיקה, ניתן בדין וחשבון על פגישת גניגר בשנת ,1929 בה נוסד למעשר, חבר­הקבוצות . פגישה זאת התקיימה לאחר פרעות אב, תרפ"ט, כשהישוב בארץ והיהודים בעולם נסערו מאוד . אף כי עצם כינוסה של הפגישה בימים הללו, באה בוודאי גם בהשפעת המצב הכללי בציונות, "לא דובר בפגישה במיוחד על מאורעות השעה, כי אם על שאלות חייה של הקבוצה" . תוך התייחסות אל ועדת שאו, אשר חקרה אז את המצב בארץ . נאמר אז על הפגישה כי היא "השיבה בלי אומר, תשב לה ועדת החקירה ותדון ותחקור ותוציא מסקנות את אשר תוציא . אנו את שלנו עושים", דהיינו, אנו בונים את הקבוצות וזהו זה . מן הראוי לעיין בפרוטוקולים של התכנסויות הקיבוץ המאוחד באותם הימים, כדי לעמוד על ההבדל בינו לבין "חבר הקבוצות" בהתייחסותו אל בעיות השעה הפוליטיות . יתכן, וגורם חשוב להיעדר מעורבותו של חבר­הקבוצות בחיים הפוליטיים, יש למצוא גם בעובדה, כי לא היו בה אישים, אשר מהם קורצו מנהיגים פוליטיים . 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא