|
|
עמוד:12
הדרישה להתאמה אישית של חברי הקבוצה . "איזה טעם יש לחיי קבוצה, אם לא יו וצרו בתוכה יחסי אנוש יותר קרובים, הרגשת אחריות משותפת המתבססת על רגשות קשר גורלי פנימי אנושי ? " שאל פנחס לוביאניקר תוך ויכוח עם הקיבוץ המאוחד . בתפיסה קבוצתית זאת ניכרת הן השפעתה של תנועת הנוער והן השפעתה של התפיסה הקבוצתית של דגניה, ויש לציין, כי שני חברי דגניה, שהשפיעו בשנים ההן על עיצוב דרכה של גורדוניה, ברץ ושמטרלינג, היו חסידיה ודובריה של תפיסת הקבוצה הקטנה . התפתחותה של התנועה הקיבוצית סתרה את רעיון הקבוצה הקטנה . כל הקבוצות הפכו לקבוצות גדולות או שואפות להיות קבוצות גדולות, אולם אף כי המציאות טפחה על 'פניה של תפיסה קבוצתית זאת, ואם כי ביקורתו של שלמה לבקוביץ 1 ואחר כך של הקיבוץ המאוחד על הקבוצה הקטנה היתה מוצדקת, ניתן יחד עם זאת לומר, כי הצורך בדבר גיבוש גרעינים על יסוד התאמה אנושית מוקדמת, התקבל בתנועה הקיבוצית כולה . ונראה, כי אותם הקיבוצים, אשר נוסדו עלידי גרעינים כאלה, הם יציבים יותר מאשר הקיבוצים אשר יסוד זה בהם חסר . אם דגניה, כקבוצה המושתתת על יחמי רעות, היתה לסמל ולדוגמה לתנועות הנוער הללו, הרי נשארה זמן רב יחידה ביחסה אל המשפחה, ובאופן קונקרטי ביחסה אל שאלת הלנת הילדים, אשר היתה במשך שנים והינה עדיין סלע מחלוקת בתנועה הקיבוצית . משום יחסה החיובי אל המשפחה, היתה לינת הילדים אצל הוריהם נהוגה בדגניה מראשית ימיה, אך במשך תקופה ארוכה היתה קיימת רק בקבוצות מועטות, אשר בהן היה ימוד חזק מבני העלי ה השניה, ואילו התנועה הקיבוצית על כל זרמיה קיבלה את תפיסתם של צעירי העלי ה השלישית בדבר ההכרח של לינה משותפת לחינוכו של האדם החדש השיתופי . על החקלאות בלבד הקבוצה הקטנה מיסודה של דגניה, היתה במשך שנים מבוססת על החקלאות בלבד, תוך התנגדות עקרונית לעסוק גם בתעשיה . כמו רובם של פועלי העליה השניה, ראו אנשי דגניה בחקלאות לא רק את הענף המשקי המועדף, אלא גם הבלעדי הראוי לטיפוח . לענפי כיבוש אחרים לא נתנו את דעתם ובפועלי העיר ראו מועמדים להתיישבות חקלאית . היות ובתקופת העליה השניה היתה הקבוצה צורת ההתיישבות היחידה, המבוססת על עבודה עצמית, היה עצם הרצון להיות חקלאי בשביל פועלים רבים גם מניע חשוב ולפעמים אף בלעדי, להצטרף לקבוצה . הסיפוק שיש בעבודה החקלאית שימש נימוק חזק לחיוב חיי קבוצה . "גזירת הגורל קבעה את מקומה של הקבוצה בכפר, בחקלאות ותקומת החקלאות העברית לא תתואר בלי הקבוצה . הברית ההיסטורית בין החקלאות העברית והקבוצה, היא דרך הכרחית של הנוער העירוני החוזר למולדתו", קבע פנחס לוביאניקר עור בשנת 1935 . התרכזות זאת בחקלאות, תוך היעדר התייחסות ערכית חיובית לעבודות אחרות, נחשבה בוודאי כערך בתקופות ההגשמה הציונית, אולם גם נעדרה בה פרספקטיבה לגבי דמותו החברתית של הישוב בכללותו . "תוספת חרושת והובלה למשק חקלאי, ) כמו במשקי הקיבוץ המאוחד ( אין בה כדי לחזק את החקלאות ולהגביר את השתרשותו של היהודי בקרקע, אלא יש בה כדי להביא לסיבוכים חברתיים . לי לא איכפת אם עבודת חרושת תיעשה עלידי קואופראטיב בעיר ולאו דווקא במשק חקלאי", אמר ברץ באותה שנה . אך אין ספק, כי בשלילה זאת של ענפי עבודה אחרים בקבוצה, היה לא רק משום היעדר פרספקטיבה חברתית כוללת, אלא היה מובלע בה לעיתים קרובות גם הרצון הבלתי מודע להמשיך ולראות בציונות תנועה סלקטיבית תוך התעלמות מהצורך להעביר לארץ ישראל המונים . "מה יועילו לנו הרבבות, אם ישכחו בעלייתם ארצה את היסודות הראשונים, הכי אלמנטאריים שעליהם מושתתת תנועתנו", קרא ברץ בעיצומה של העליה החמישית, בתקופת הרייך השלישי . היווצרותה של הקבוצה ) דגניה ( , מתוך מאבק נגד כל אפוטרופוס וניהול מבחוץ ושאיפתה להקים משק חקלאי, הנושא את עצמו, יצרו אצל חבריה איאימון והתנגדות לכל מגמה להטיל עליהם מרות כלשהי . אנשי דגניה האמינו, כי ניתן לקיים את צורת החיים האנארכיסטית לא רק בתוך הקבוצה, אלא גם ביחסים בין הקבוצות . מכאן 12
|
|