|
|
עמוד:11
בראשית שנות העשרים הדימוני את הדגל שלנו . היינו אז בלא קרקע, ללא כסף ומקצוע . עניים ודלים היינו, ובאוהלים שכנו . אבל דגלנו, חזוננו וחלומנו היו שיר . כולם הרגישו בדגל זה, הלוהט באודם שבו ובתכלת לבן שבו, בגאולה שהוא נושא עמו, גאולה יהודית ואנושית . גאים היינו על דרכנו, מהלכים ברחובות תלאביב וירושלים, טבריה וחיפה, בבגדיהעבודה בעליהטלאים והרגשנו עצמנו "אריסטוקרטים", נושאי רעיון . היינו עניים בחומר אד עשירים ברוח . עתה, לאחר שנים, הננו עשירים הרבה יותר בחומר . אין בינינו יחף ועירום . אין בבתינו רעב . יש ביתילדים ויש גג מעל לראשנו . ויש ביתקברות, כי יש שורשים . הקיבוץ המאוחד הוא בן ישראל, אד הוא מהפכן בישראל . בגולה הכריחו העמים והתנאים את היהודי לעסוק במסחר, ברוכלות, בספסרות . הוא הורחק מן הכפר, מן הטבע, מן הצבא, מן השלטון . עשו אותו למעמד ביניים בין המעמדות ובין העמים . הרחיקו אותו מן העץ, מן השדה, מן הבהמה והחי . את התרנגול הכיר היהודי מן ה"כפרות" שבערב יום הכיפורים . הוא אהב לאכול דגים בשבת, אך לא הכיר את הדיג והמים . והפחד נתלווה לחייו, מפני שהיה חי בין גויים, בין זרים, בארץ לא לו . בעיני המון ביתישראל ה ז ה נראים אנו, אנשי הקיבוץ, משונים ומוזרים . אנו נוטעים חורשות, אוהבים דשאים, רוחות והרים . אנו יהודים חדשים, ואולי בשל כד אינם מבינים אותנו . אולי אנו בעיניהם אנשי תנ"ד מחודש, האומרים לא רק ,,ונמר עם גדי ירבץ", אלא נושאים גם דגל של אחוות אדם וחברה חדשה ופנינו אל אופקים חדשים . אם חיינו יהיו בשבילנו לא רק עובדה, אלא גם ד ג ל; לא רק מציאות ועבר, אלא גם ע ת י ד יבואו המונים רבים אלינו . ומדוע יבואו ? מפני שטובים החיים האלה, טובים מחיי הישוב הישן, טובים מחיי העיר, מחיי הכפר המשועבד, מחיים שכל תוכנם רדיפה אחר ממון . טובים חיינו אם נדע להכיר את ערכם . חיים בלי ערד אינם חיים . ערכים בלי חיים הם תורה מתה . חיים בעלי ערד את אלה נותן הקיבוץ לחבריו ולבניו . ) דברים במחנה חטיבת בני הקיבוץ המאוחד, עיןחרוד, 8 באוקטובר 1959 ( 11
|
|