שלילת הגולה במישנתו של יצחק טבנקין ובמציאות שנת 1973

עמוד:3

מדברי יצחק טבנקין הגולה מתחילה מאז היות ריכוזים יהודים גדולים מחוץ לארץ­ ישראל ­ מחוסרי מעמד של עצמאות לאומית, חסרי קשר עם הטבע, והיותם יחידה סוציאלית לאומית, השוני הלאומי שלהם קשור קשר בל­יינתק עם הפונקציה של מעמדות­ביניים . שאלת היהודים היא שאלה בינלאומית, ולא רק של היהודים . היהודים חיים את אלפי שנות הגלות בתוך התרבות האנושית כמו בתוך הג­'ונגל, ושום התקדמות של העמים אינה משחררת אותם מן היחס הגיונגלי אל היהודים . אם כי שנאת ישראל אין בה פתרון לבעיות העמים, הרי היא ממלאה תפקיד בחייהם . שנאת ישראל מילאה תפקיד בעליית הנאציזם, ועתה היא ממלאה אותו התפקיד בתנועה הלאומית הערבית . השנאה קיימת לגבי כל היהודים, גם בשביל אלה שמציאות הגולה משפיעה על חייהם, וגם לאלה הנתלשים מן הגורל היהודי על­ידי התבוללות . בשביל כולם קיימת האנטישמיות כעובדה וכגורל­חיים . הגולה והארץ ­ אובייקטיבית הן שונות לחלוטין זו מזו . ­ מבחינה לאומית ומבחינה סוציאלית, מבחינה תרבותית­רוחנית ואף מבחינת דמות האדם המוסרית . לגבינו יש גם שוני מבחינה פיזית ­ שוני של שמים וארץ, ובמה שקיים בין השמים והארץ . השוני מגיע עד כדי ניגוד, ובכל זאת יש כאן הדדיות בלתי נפרדת . הגולה ­ משמעה כל מקום שנמצאים בו יהודים מחוץ לארץ­ישראל, כל אותם חלקי­עולם, בהם מפתרים היהודים והם חיים שם כבעלי ייחוד ואופי לאומי . הגולה ­ סימנה סוציאלי­כלכלי, וכן פוליטי, דתי ותרבותי ­ אך כל צדדי החיים הללו הם תוצאה מאובדן הקשר הישיר והבלתי­אמצעי עם הישוב הריבוני בארצנו . אלף ושמונה­מאות השנים של חיי גולה, ללא ארץ ריבונית, אי­אפשר למחוק אותן . הן השפיעו עלינו השפעה גדולה . אך האופי הלאומי שלנו נקבע לא שם, אלא כאשר ישבנו בארץ . על אופיינו הלאומי הזה שמרנו בכל גלויותינו . הוא אמנם השתנה שם, אך לא הזדהה עם שום ארץ ועם . לא נקלטנו שם ­ לא בכפר, לא בשיכבת בעלי­המלאכה, לא בצבא, לא במכרות, לא בדיג ולא במעמד העובדים . וכך נשארנו נבדלים ומובדלים ומיוחדים . הגיטו היהודי לא תמיד היה פרי הכרח, אלא גם פרי התבדלות .

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר