|
|
עמוד:3
עיקר כוחו של האדם נובע מיחסו למפעלו . הוא הנושא שלו . יכולת חברתית איננה דבר נתון, אלא ערך שצריך להיאבק כדי להשיגו, ויוםיו 0 צריך להשיגו מחדש . יכרלת חברתית היא מתיחות מתמדת, בלתיפוסקת, מיבחןתמיד . חיינו אינם יכולים להיות חיים ללא אופק . בנייה קולקטיבית של חברה ומשק אינה יכולה להתגשם ולהתקיים בלי הידברות, בלי שיקול הדדי, בלי אחריות הדדית והערכה קולקטיבית . אנו יכולים להיות ראשונים רק בזכות כוח האדם . לא בכוח הכסף . באמצעות כחת האדם אנו יכולים להגיע נם להרבה כסף, אך לא בכוח הכסף נגיע לכוח האדם . הסטיכיה הקיבוצית, ללא שלטון האידיאה,מעמידה את הקיבוץ בפני משברים . האידיאה המכוונת היא תנאי להמשך קיומד ובניינו של הקיבוץ . ♦ ♦ ♦ הכוונה לחברה שאץ בה ניגודים פסיכולוגיה, שיש בה שלמות pj חיי היחיד וחיי החברה, שהחברה היא חלק מאישיותו, מקוקחייו, דרך יחידה לחייו ולתנאי חייו; שכאשר רע לחבהה זו, הוא מרגיש שזה רע גם בשבילו, וכי מה שטוב לחברה טוב נם בשבילו . התוכן העיקרי של הקומונה הערך השווה של כל אדם, של המזכיר ושל הסניסר, של מנהלענף ושל העובד במטבח . זהו שוויוןערך אנושי, ולאשוויח פונקציונלי . האדם בקיבוץ אינו רואה עצמו אמצעי למפעל, אלא נושא, המגשים שאיפתו במפעל . ביטול הקנזין הפרסי החומרי עוד איננו מבטל את כל הניגודים שיש בחיי אדם . אך תנאיהקיתז הפיזי של האדם הם נם היסוד לקיום הרוחני . יחיד המזדהה עם הכלל, והכלל המזדהה עם הפרט יש לת 1 כוח של יצירה, של עליית רמת האדם ביצירתו, בפעילחעו הכלכלית והתרבותית גם יחד .
|
|