|
|
עמוד:13
31מבוא שונים, מאפשרת חירות מחשבה ובחינת הבנות שגורות באור כתבי פרוידלשחדשהתרגוםהחדש" ; או למשל, בפרויקט עריכת בהוצאת פינגווין, הפקיד את עריכת כל אחד מהספרים בסדרה בידי עורך אחר, שאינו פסיכואנליטיקאי, מהלך מרחיב דעת אשר נתפס גם כפרובוקטיבי במתכוון . כתיבתו אסוציאטיבית ולא דידקטית או קלינית, בטוענו שאינו מעוניין לתרום לידע המופגן של קוראיו, אלא כך שמילותיו ומשפטיו ישהו – עבודת החלום שלהםלהפוך חלק מ בהם עד לרגע הנכון, שבו יעלו מתוך הֶקשר רגשי וחוויתי, כך שיהיו חוויה פסיכואנליטית ולא כתיבה מושכלת על פסיכואנליזה . הוא ממעט בדוגמאות קליניות על אף שצורת החשיבה שהוא מציע יכולה להעלות תרומה של ממש להקשבה קלינית ולהתערבויות מדויקות וקרובות חוויה . כחלק מעמדה זו, שניתן לפרשה כחירות או כהתנגדות, הוא מסרב להתנהל בקוד הכתיבה המקובל ונמנע יצירת הֶקשר ) בספריובמכוון מאזכורים ביבליוגרפיים, מראי מקום ו הראשונים עוד נענה לכללי הכתיבה הנהוגים בפילוסופיה, למשל, שם מוצגים מראי מקום כהערות סיום, ובהמשך נטש גם פרקטיקה זו ואף התנגד לה ( , בכך הוא מחזק בפעולה את טענתו באשר הנפש של מקורות המידע, של תחומי הדעת ושל- בפני- לשוויוניות הבינתחומיים שהוא מייצר . במובן זה שריםהאסוציאציות וההק עמדתו משתקפת בפרקסיס של הכתיבה, שצורתה חופשית ואסוציאטיבית, שהיא נוקטת עמדה אך סותרת אותה, עשירה בתכנים מהפסיכואנליזה וממגוון רחב של עולמות תוכן נוספים, 3 ועולה בקנה אחד עם טענתו המנוסחת להפליא של בארת', שלפיה "הטקסט הוא מעשה רקמה של ציטוטים המגיעים אליו מאינספור ואילו הקורא הוא "המקום האחד בו ריבוי זהחדריה של התרבות", למה"בחזקת המחבר אינו אמון עוד על הענקת המשמעות ) נאסף" . מפקיד תהליך זה בידי הקורא, שבפרפרזהאלא ( " ? רהמשורהתכוון ספור חדריה של נפשו . - ניתן לומר כי קריאתו באה לו מאין
|
|