מבוא

עמוד:12

12 את אלה שכחו הון תרבותי ויוקרה . שלוש שנים לאחר מותו של בן-אמוץ פרסם אמנון דנקנר ביוגרפיה על אודותיו ( 1992 ) , שחשפה פרטים שערורייתיים מחייו ההוללים, בהם יחסיו עם קטינות . חשיפה זו דחקה לשוליים את יצירתו של בן-אמוץ, ולכן מיעטו החוקרים לעסוק בו וביצירתו . פעילותם הפוליטית של השלושה לא זכתה לכל התייחסות מצד היסטוריונים, ואולי בצדק . ניסיונם להשפיע על דעת הקהל הישראלית לא צלח, הם לא הסיטו את ההיסטוריה ממסלולה . ואולם, דמותה ודרכה של ישראל מנקודת מבטם ראויות לשחזור גם אם כשלו ניסיונותיהם להשפיע על הנהגת המדינה ועל אזרחיה . בראייה היסטורית, ייתכן כי התעקשותם לנוע נגד כיוון הזרם ונגד גלי הלאומיות והמיליטריזם שהציפו את ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, היא שהפכה אותם לגיבורים טרגיים המתעקשים לדחוף את החברה שחיו בה לכיוון הפוך מזה שאליו התקדמו היא, ההנהגה וההיסטוריה . הבוהמה התל-אביבית האמנים שפעלו בתל אביב בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה ה- 20 השתייכו לבוהמה התל-אביבית , כפי שכונו בעיתונות התקופה . הם אימצו אורח חיים שהזכיר במובנים רבים את אורח החיים הבוהמייני של אמנים אחרים בעולם – ש ימוש בסמים, מתירנות מינית החורגת מכללי המוסר המקובלים, התרסה נגד הממסד וכדומה . ואולם, בשונה מהבוהמות של פריז, לונדון, גריניץ׳ וילג׳ בניו יורק, ברלין והמבורג, שפעלו בחברות ותיקות ושאפו לשינוי משטר או לשינוי מהותי בחברה, אמני הבוהמה התל-אביבית פעלו בחברה שהצליחה להוציא לפועל את המהפכה הציונית וברובה האמינה בהנהגה המדינית ובדרכה . לצד היותם לְבֵנים משמעותיות בבניית התרבות העברית הצעירה ביקרו האמנים את ההנהגה ואת האתוס הציוני-סוציליסטי באופן הולך וגובר עם השנים . ספר זה בוחן כיצד ניסו אמני הבוהמה התל-

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא