|
|
עמוד:14
כל משורר הראוי להיקרא רומנטי אינו יכול שלא להחיש את 16 פעימותיו, כשהוא חוזה ביקומם של איינשטיין, האבל והוקינג״, כותב דוקינס ומוסיף : ״אנו לומדים להכיר את היקום הזה בקווי פראונהופר - 'ברקוד בכוכבים' ובתזוזותיהם לאורך הספקטרום . דימוי הברקוד מוליך אותנו הלאה אל ממלכה שונה לגמרי, אך מסקרנת באותה המידה, וזו ממלכת הקול ( ברקוד באוויר ) ומשם אל הזיהוי הגנטי הנסמך על דנ״א ( . . . ) וכך ניתנת לנו האפשרות 17 אני להרהר בהיבטים אחרים של תפקיד המדע בחברה האנושית״ . מוצאת את הפרימה הפואטית של המדע משתקפת אלינו במלואה בחוויה הקולנועית, וספר זה מתחקה אחר חלק מתהליכי הפרימה . אחד הגילויים המרהיבים שזכיתי לו בשנים האחרונות היה הזכות להעמיק באמנות הקולנוע מתוך ענפים שונים של הפילוסופיה . האופן שבו ניתן היה להקביל וליישם תיאוריות פיזיקליות והגות פילוסופית על הגות קולנועית הימם אותי . כמו מקשת ססגונית, סונוורתי, כשלפתע האסתטי הקולנועי הפך למערכת אפשרויות רבות יותר של יופי, הטקסט קיבל פן של חומר בעל נפח גמיש, והזמן הפך לנוזל שקוף . תנועת האדם - הן כיוצר והן כצופה - הפכה לתנועה מדידה, ולעתים הגוף הפך לכלי קיבול כחלק אינטגרלי מהחוויה הנוכחת . מעבר לכך, הגוף עצמו ( כפי שנראה בהמשך, במסה השנייה ) הפך לחלל ומקום . הצבעים שהתקבלו מהמסך העבירו את שיקופם דרך התודעה, שהפכה למעין כדור בדולח שקוף, מעבירה דרכה מהמסך כל פרט, וכך מתמלאת בתוכן ובצבעים, כהבחנתו של ולטר בנימין : ״הרמוניית הצבע היא ההרמוניה היחידה במדיום מסוים, היא חסרה את הריבוי, מכיוון שאינה מתקיימת כדבר עשוי, אלא רק בהסתכלות . תורת הרמוניה 18 אפשרית רק במעבר לאור וצל, הווה אומר בזיקה לחלל״ . כמי שינקה את רוב שנותיה במדעי הרוח והחברה, נחשפתי לממד עמוק ומפתיע שחולף לידינו באופן לא מורגש אך מומחש, בחיים ובאמנות הקולנוע . וכך, כקולנוענית, במהלך לימודי הפילוסופיה מרלין וניג 14
|
|