|
|
עמוד:13
8 זה עמד בבסיסם של ניסויים רבים שהובילו להבנה מעמיקה יותר ; 9 ומספקת של החלל והזמן . המעניין הוא, שאם איינשטיין מתאר את מהות המדע כסצנה המוגדרת באמצעות המקום ( המרחב ) והזמן, הרי שפיזיקאים שחוקרים את הפיזיקה המודרנית פונים אלינו, התצפיתנים והאובייקטים החושבים, כ״צופים אינטליגנטים״, ומוסרים בידינו את ניתוח תבחיני המבט-השהיה הנובע משיטת המדידה ביחס למהירות האור . כשחושבים על זה לעומק, אכן כולנו צופים מדי יום במתרחש סביבנו, וכולנו ערים באופן כזה או אחר לשהותו של הזמן באמצעות המרחק הנמתח בין פעולה אחת לאחרת במרחב . באופן לוגי, מהיותו בנוי כרצועת זמן, הקולנוע מתחקה אחרי תבחיני הביניים הללו . כשהוא הופך את הזמן עבורנו לחוויה חוץ-גופית ואת מערכת החושים שלנו לפעילה, הוא לוקח נפח זמן גדול שמחולק לכ- 90 דקות ומצמצם לתוכו מילים, תנועה, אורות וצלילים, תוך יצירת אשליה של מתיחת הזמן ופרישתו לאורך ורוחב גלים גדולים יותר מהטווח המוגדר . בתחשיב מדיד הרי שיכולת קיבול נפח הזמן 10 וזו הסיבה שונה במילויו כאשר מדובר במילה, תנועה או צליל, לאופן שבו אנו חשים לעתים כי יצירה אחת דחוסה יותר מאשר יצירה אחרת . מדובר בניסוי מושהה שאנחנו צופים בו באופן יחסי 11 וכך כותבים שלושת נתון ומדיד ומודעים לכתחילה להמשכו . הפיזיקאים האמריקאים ג׳רל ווקר, דויד הלידיי ורוברט רזניק : ״אנו מגדירים את הצופה האינטליגנטי ככזה, המביא בחשבון את הפרשי הזמן העוברים עד הגעת המידע כדי לתאר מאורעות המתרחשים 12 השלושה מגיעים למסקנה הן במרחק, הן במרחב והן בזמן״ . החשובה, כי ״צופים אינטליגנטים מחשבים את הזמן״ . 13 ריצ׳רד דוקינס ( Dawkins ) , אחד מאבות המדע הפופולרי, כתב בספרו לפרום את הקשת בענן 14 כי פרימת הקשת בענן שפתח 15 שהתגלתה בה ניוטון, הוליכה אותנו אל הספקטרוסקופיה, כמפתח לרבים מהדברים הידועים לנו על הקוסמוס : ״לבו של קולנוע ותודעת המציאות 13
|
|