|
|
עמוד:11
11 צליינות בתיאטרון ובשירה בהסן, גרמניה, עצבן את אימי הווינאית בטענה שאוסטרית היא בכלל גרמנית משובשת ) . מאחר שתרגמתי כ- 50 מחזות מגרמניה, כתבתי גם עליהם, על תעוזתם הדרמטית והפרפורמטיבית, על בהירות ההבעה האנושית התקיפה אך החומלת העולה מיצירותיהם של מי שהתפכחו מזוועות הנאציזם . פרק אחד מוקדש לסדנות "תנ"ך כתיאטרון" שהנחיתי, בדגש על תהליכי עבודה ופחות על "תוצאות" . הספר מסתיים במיצג תיאטרוני המחזיר אותי מתיאטרוני חו"ל ארצה ומעלה שאלות אתיות בעיצוב דרמטי . בצמוד אליו - בדידות כפולה , קולאז' בימתי שערכתי וביימתי, המעמת שירה פלסטינית עם שירה ישראלית-יהודית-עברית על אהבה ומוות, מלחמה ושלום, ניסיון שנראה כיום תמים מדי בצל המלחמה, הטרור, ההרג וההרס מכל הצדדים . אני תוהה אילו רשמים נותרו לי ולקוראיי מהצגות שראיתי מזמן . אולי השיח עליהן, אולי כגירוי תרבותי מעשיר בניסיון לומר שהן לא לחלוטין התפוגגו בשכחה כפי שקורה להצגות .
|
|