|
|
עמוד:8
פרט לעשור של צמיחה כלכלית מאמצע שנות השבעים עד לאמצע שנות השמונים, מרבית השנים מאזן ההגירה הוא שלילי . זהו חלק מתהליך כללי של מעבר מהכפר אל העיר ומהפריפריה אל המרכז, אך בקיבוצים התהליך מואץ בשל המשבר הפוקד אותם . לאחר תקופת ההקמה של מרבית הקיבוצים, היה מקור הגידול העיקרי של הקיבוץ בני החברים . בעשור האחרון הולך וקטן שיעור הריבוי הטבעי והדבר בא לידי ביטוי בהקטנת שכבת הגיל הרך . שינוי דמוגרפי זה מתקדם עם השנים ויגרום להקטנת אוכלוסיית קבוצות הגיל הצעירות והפעילות בשנים הבאות . רמת ההשכלה של האוכלוסייה הקיבוצית גבוהה יחסית ואין בה כמעט חסרי השכלה יסודית . מרבית בני הקיבוצים קיבלו השכלה תיכונית, אך בשל התנגדות רבת שנים של התנועות ללימודים פורמליים יש פיגור יחסי בהשכלה אקדמית, בעיקר בתארים מתקדמים . מבנה התעסוקה בקיבוץ שונה מן המקובל באוכלוסייה היהודית . קרוב למחצית אנשי הקיבוץ עובדים בייצור חקלאי ותעשייתי לעומת רבע בחברה היהודית בישראל . פחות אנשי קיבוץ עובדים בשירותים פיננסיים ושירותים ציבוריים, ויותר בשירותים אישיים . השוואת נתוני הרכב משלחי היד באוכלוסייה היהודית בישראל לעומת הקיבוץ מצביע על פער לרעת הקיבוץ, הן בניצול ההון האנושי הקיים, והן בהזדמנויות לעבודה מעניינת ובעלת אתגר עבור החברים . עובדה זאת מוחרפת עקב ההשכלה הגבוהה שרוכשים חברי הקיבוץ . השינויים המתרחשים בקיבוץ נותנים את אותותיהם בעליית שיעור החברים העובדים מחוץ לקיבוצם . המגמות ארוכות הטווח של המשק הקיבוצי מצביעות על הרחבת התעשייה על חשבון החקלאות ועל ירידה בשיעור העבודה בשירותים, או מכירתם לאוכלוסייה מחוץ לקיבוץ ) למשל, טיפול בילדיחוץ בבתי ילדים ( . מגמה זאת משקפת את המאמץ להתמודד עם המשבר הכלכלי עלידי הגדלת שיעור העובדים בענפי ייצור והרחבת עיסוקים מחוללי הכנסות, המתבטאת בגידול בענפי עזר . התעשייה הקיבוצית מהווה מרכיב חשוב מכלל התעשייה הישראלית, במכירות, במספר העובדים ובמיוחד ביצוא . התעשייה הקיבוצית מרוכזת בשלושה ענפים עיקריים : הפלסטיקה, המתכת והמזון . ענף הפלסטיק תופס חלק חשוב בכל הפרמטרים אך בולט חלקו ביצוא של הענף . אפשר לציין את המכוונות ליצוא של ענף המזון ושל ענפים קטנים יותר כגון הדפוס והרהיטים . בשנת 1999 היו 356 מפעלים בבעלות קיבוצים ועוד 11 תאגידים אזוריים שבהם כ 60 יחידות תעשייתיות . היקף המכירות הכולל היה 7 . 17 מיליארד ש''ח, מתוכם 2 . 14 מיליארד ש''ח במפעלים של הקיבוצים ועוד 4 . 3 מיליארד ש"ח במפעלים האזוריים . סך הייצוא של התעשייה הקיבוצית בשנה זו היה 25 . 1 מיליארד דולר, שהם כ 0 / 380 מסך המכירות של המפעלים שבקיבוצים והמפעלים האזוריים . 1999 הייתה שנה שנייה של שיפור בתוצאות, לאחר שלוש שנים של קיפאון בפעילות ושחיקה ברווחיות, למרות התנאים המקשים בשוק המקומי ובשערי המטבעות . לעומת התעשייה בישראל ) ובעולם ( , הנעשית עתירת הון במיוחד הון אנושי הנתונים מצביעים על מגמות הפוכות של התעשייה הקיבוצית, הנעשית עתירת עבודה . הדבר קשור בהתרכזות התעשייה הקיבוצית בענפי הפלסטיקה, המתכת והמזון, התופסים כ 0 / 750 מן המכירות לעומת כ 0 / " 50 בכלל התעשייה הישראלית . בשנת 1999 הוחמר מאוד מצבה של החקלאות בישראל : הכנסות החקלאים מהחקלאות ירדו ב 0 / 30 . 44 במונחים ריאליים . ירידה דרסטית זו בולטת במיוחד על רקע התוצאות של השנה הקודמת, שהייתה יוצאת דופן בהכנסות החקלאים . זו כנראה חזרה למגמות שמאפיינות את החקלאות הישראלית זה עשור ויותר ) מחירי התוצרת החקלאית ירדו, יחסית למחירי התפוקות ולמחירי התשומות הקנויות גם יחד ( . מספר השכירים במשק הקיבוצי גדל במהירות בשנים האחרונות, מ 10,800 בשנת 1991 עד ל 26,400 ב 1999 . מוקד הגידול היה במפעלי התעשייה . אם ב 1990 היה שיעור השכירים 0 / 300 מהעובדים, ב 1999 היה אחוז השכירים בתעשייה הקיבוצית מעל 0 / 620 . הסיבה העיקרית לשחיקה ברווחיות התעשייה היא גידול בעלות העבודה, שרובו נובע מהגידול בעבודה השכירה . שכר העבודה לא השתנה, כך שכל העלייה
|
|