|
|
עמוד:14
14 הקדמה הן MDMA וקטמין . MDMA-ה הוא סם אמפתוגני ( מעצים חיבור רגשי ) שמבוסס על מבנה אמפטמיני, שהשימוש בו לטיפול בפוסט- טראומה מראה תוצאות מבטיחות אבל הוא עדיין ניסיוני . הקטמין הוא סם דיסוציאטיבי שמשמש כבר עשרות שנים למטרות הרדמה בעולם הרפואה, אבל זכה בשנים האחרונות לפופולריות מרובה כטיפול בדיכאון . אומנם MDMA-ה והקטמין אינם פסיכדלים קלאסיים, וההשפעות שלהם שונות מאלו של הפסיכדלים הקלאסיים בצורות 1 אך הם יהיו חלק מהסיפור שאספר כאן, כי גם הם חשובות ומהותיות, חלק מהרנסנס הפסיכדלי . חומרים פסיכדליים זכו לפרופיל גבוה בביקור האחרון שלהם במדע ובתרבות המערביים, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, מה שמוביל אותנו למילה "רנסנס" . משמעותו המילולית של המונח "רנסנס" היא לידה מחדש . הרנסנס המקורי, שהתחולל באיטליה ובחלקים של אירופה בין המאה הארבע-עשרה למאה השבע-עשרה, זכה לשם זה משום שהוביל ללידה מחדש של צורות ידע ואמנות ששגשגו בעולם הקלאסי אך נשכחו בימי הביניים . המושג "הרנסנס הפסיכדלי" מציב את העיסוק העכשווי בחומרים פסיכדליים בקונטקסט היסטורי שבו הרגע הנוכחי הוא לידה מחדש של תנועה פסיכדלית קודמת או תנועות פסיכדליות קודמות . פסיכדלים, ככלות הכול, היו גם חלק מהעולם העתיק ומתרבויות ילידיות ברחבי העולם . מבקרי המושג "הרנסנס הפסיכדלי" מצביעים על כך שהוא מושג טעון סימבולית ובעל ערך שיווקי, המציג את המדיקליזציה של חומרים פסיכדליים על ידי חברות תרופות בצד הנכון של זמנים של שחרור, נאורות ותיקון היסטורי . הרנסנס הפסיכדלי, טוענים מבקריו, מתמקד בהיסטוריה הפסיכדלית כהיסטוריה מערבית ורפואית, 1 בניגוד לפסיכדלים הקלאסיים, MDMA-ל , ועוד יותר מכך לקטמין, יש פוטנציאל ממכר . ובניגוד לפסיכדלים הקלאסיים, השימוש בהם עשוי להוביל למנת יתר . באופן עמוק יותר, MDMA וקטמין הם חוויות שהאספקט הנעים שלהם בולט בהשוואה לאפקטים המאתגרים והבלתי נעימים פיזית ונפשית שהפסיכדלים הקלאסיים מחוללים לעיתים תכופות במנות גדולות . אולי יש קשר בין עובדה זו לכך שחומרים אלה לא מייצרים את אותה תחושת Afterglow , תחושת ההרפיה, הנינוחות והצלילות, שמייצרים חומרים פסיכדליים לאחר שהסתיימה החוויה . מנה גדולה של איוואסקה מייצרת חוויות קשות בטווח הראשוני ואפטר-גלואו בסיומו של טקס, ואילו מנה גדושה של MDMA מובילה לעייפות ודאון לאחר הטריפ .
|
|