|
|
עמוד:9
מבוא 9 מתרחש בעזרת כשלים קוגניטיביים ומוסריים שונים, ויחדיו הם מהווים קולאז' של העומקים אליהם יכולים בני אדם להתדרדר בעזרת מנגנונים מעוותי תודעה תוך שהם בטוחים ש"המצב" שלהם, בסך הכל, תקין . המחקר וההגות מצביעים על כך שהצורך הרגשי והקוגניטיבי בעקביות הוא גיבור מרכזי הן בהטיות קוגניטיביות בהן עוסק הפרק הראשון והן בתורות מוסר בהן עוסק הפרק השני . כשנוצר פער בין האמונה שלנו לגבי העולם ועצמנו ובין נתוני חושים הזורמים אלינו מהמציאות, מתרחש רגע קריטי, שקראנו לו כאן "רגע החילול" : על הקוגניציה להחליט במי היא תומכת — בעולם הרגשי שבנינו לעצמנו, ואחרים בנו עבורנו במהלך התבגרותנו, או בנתוני החושים הזורמים מהמציאות . אם תבחר בהגנה על העולם הרגשי, תפיסת המציאות תתעוות, ואנו לא נדע על כך דבר . לאט, או מהר, נסלק עוד ועוד חלקי מציאות מתפיסת עולמנו בעזרת המנגנונים מעוותי התודעה, ואם הם ימאנו להסתלק, "נעזור" להם — באלימות . האלימות תופעל הן בבית פנימה והן במרחבים החברתי והפוליטי . המחיר שאנו וקורבנותינו משלמים הוא עצום . אם תבחר הקוגניציה בתפיסת המציאות — נשתנה ונהיה מודעות ומודעים לשינוי . מנהיגים פופוליסטיים המבקשים לשלוט בתפיסת המציאות שלנו יעשו הכול כדי לגרום למנגנון הראשון לפעול . א . נשי חינוך, רוח וחברה, כמו גם מצדדי הדמוקרטיה באשר הם והורים החפצים במשפחה מתפקדת, יפעלו למען המנגנון השני . הבעיה היא שאם הקוגניציה "בוחרת" בשמירת העקביות של עולמנו הרגשי, אנו לא יודעים ולא יודעות על כך דבר . אנו לא בוחרות / ים באפשרות זו — היא מתרחשת עבורנו, ואנו לא באמת אחראים / ות לה . כיצד נוכל למנוע התרחשות כזו ? כיצד נוכל לשמור על תפיסת מציאות הולמת ? ברגע החילול, הקובע את גורלנו ואת גורל יקירינו ושותפינו, יש מקום מרכזי ביותר לתהליכי החינוך שעברנו . החינוך הוא המרחב שבו ניתן לחדד את המודעות לרגע החילול ולאמן את הקוגניציה לבחור בתפיסת המציאות . זהו רגע של למידה והתפתחות . למעשה, כל מה שמכונה במקומותינו "למידה משמעותית" מתרחש בעקבות רגעי החילול . למרבה הצער, במקרים רבים החינוך השגור והמקובל בבתי הספר הוא תוצר מדויק של הטיות קוגניטיביות, ואף גורם ישיר להן .
|
|