|
|
עמוד:14
14 שם הספר ( שורה 12 ) , וסופן שהפכו מיד לעקעקים הייאוש, הידיעה הוודאית שאי אפשר לזכות למחילה, הוא סימן של התופת ; שירת הניצחון של קאליופה העלתה על נס את המיתוס של קֶרֶס ופְּרוֹסֶרְפִּינָה, מיתוס של התחדשות, של לידה מחדש, של אהבה ( Metam . , V , ש' 300 - 571 ) מדובר בסך – הכול בשתים – עשרה שורות - תוך ציות שלם ומלא לנורמות של הרטוריקה הקלאסית - היוצרות את הנס המספר יכול כעת לשוב לחוט העלילה, שנקטע נוכח מראה השמיים החשופים זרועי הכוכבים על יופיים הנגלה לעולי הרגל, שעלו מן המסלול תת – קרקעי שלאורכו הם התרחקו מן התופת ושבו עלו על פני האדמה ( “תופת”, קנטו ,34 ש’ 133 - 139 ) עיני עולה הרגל יכולות כעת לחזור וליהנות מיפי הבריאה : שמיים ליליים שלווים, בעלי גוון כחול עז, המבשר על השחר העתיד לעלות ; מבט שיכול להישלח באורח חופשי עד לאופק : במזרח, מלוא הדרו של כוכב השחר, המכין לאהבה, כמו חיוך של היקום ; בדרום ארבעה כוכבים קטנים אך זוהרים עד כדי כך שנראה שהשמיים עולצים בשל כך מחשבתו של עולה הרגל, הנתונה באקסטזה נוכח החיזיון הזה, אינה יכולה שלא לשוב מנטלית לסיפור הבריאה, לאותו טבע מושלם שרק אדם וחוה יכלו לראות, ולחטא שהגלה את המין האנושי אל הקצה הנגדי לגן – העדן הארצי, אל חצי הכדור הצפוני, שאותם אורות נמנעים ממנו מדובר במחשבה שגורמת לאדם להיות מיושב בדעתו, לשקוע בהגות, וכשדנטה פונה לעבר הצפון, הקורא כבר מוכן לסצנה החדשה קשיש, בעל חזות רצינית, פניו הזוהרות מוארות באורם של ארבעת הכוכבים, משמיע טענות קשות באוזניהם של עולי הרגל : מי התיר אי – פעם היפוך כזה של הסדר האלוהי בכך שנתן להם לצאת מן התופת בעוד הם ארורים, ולהגיע להר המצוי תחת ריבונותו ? פה אנו עדים למעמד המיוחד של דנטה עולה – הרגל, שכבר פגשנו בתופת, אך שכעת מכריזים עליו במלים מפורשות : מסעו של דנטה הוא הפרה, שמתרחשת ברצון האל, ושבה עולה – הרגל עתיד להיגאל, ולהפוך מצדו אף לכלי בידי ההשגחה האלוהית להיסטוריה של גאולת המין האנושי מה שהיה ברור במסלול בתופת, מסלול שהפר את הנצחיות הקבועה והחזרתית של אותה ממלכה, חייב לעומת זאת להיות מובלט באורח מיוחד בממלכה הנוכחית, שכמו העולם הארצי, היא ממלכה שמושלים בה הזמן והשינוי הממלכה הזאת נולדה מן התופת, והיא תבוא לקצה בקץ העתים, כשהתממשותה של הממלכה האלוהית יבטל את סיבת קיומה וירגיליוס, שנדמָה כאילו נעלם מן התמונה, שב לחזיתה וגורם בהתרגשות לדנטה לכרוע ברך ולהשפיל את עיניו לאות כבוד, ואז מתחיל לשאת את נאומו האפולוגטי רחב היריעה, הבנוי לפי כל כללי הרטוריקה הנאום מסתיים בפנייה שגורמת להבין מי הוא הקשיש : זהו קָאטוֹ, שהתאבד באוּטִיקָה, כשאבדה בשעתו כל תקווה לגבור על קיסר ולהציל את הרפובליקה הרומית משלטון הפְּרִינְקִיפָּאט שלו אם מסלולם של שני המשוררים הוא הפרה מותרת של הסדר האלוהי, מה אמור לחשוב כעת הקורא, נוכח הדמות הזאת שמיועדת באורח ברור לגאולה ( ש' 75 ) , על אף שהוא
|
|