|
|
עמוד:14
14 אנחנו המחפשים — בין הדרקון למטמון ואולי באמת העניין הוא ריקוד עם הנייר, או עם המסך . אחרי הכול, צריך לפחות שניים כדי לרקוד את הטנגו הזה . אולי זה באמת אחרי הכול ולמרות הכול ניסיון ותהייה, ניסיון וטעייה, עד שנראה לך שאולי יש לך דרך כלשהי לתקשר עם הקורא שלך, עם הצופה שלך . עם עצמך . כי כמו שאומר סורקין בהמשך המבוא - הוא לא רוצה צרות, הוא רוצה לחיות בשלום עם הנייר . אפשר, למשל, להתחיל בתחקיר, שהוא חלק חשוב בחיפוש הסיפור . הוא הגישוש בתוך הנושא ובדבר שמוציא אותו לדרך, כפי שעשה בוודאי אהרון סורקין בסדרת הטלוויזיה שלו, וכן בסרטו המופתי "משפט השבעה משיקגו" ( 2020 ) . תחקיר זו דרך טובה למצוא את הסיפור שלך ולדייק אותו . "משפט השבעה משיקגו" עוסק במשפט המפגינים נגד מלחמת וייטנאם, בעקבות הפגנה שיצאה משליטה ב – 1968 בשיקגו . אייבי הופמן, אחד המפגינים הנשפטים, נחקר על החשד לתכנון מוקדם של אלימות חריגה ביום הגורלי בשיקגו . בסצנת הסיום של הסרט הוא מביט במבט נוקב בתובע שחוקר אותו בקצב קשה למדי ואומר, "תן לי קצת זמן, מעולם לא חשבתי שיתבעו אותי על מחשבותיי . " כך אפשר לפלס דרך לסרט הזה, מהמשפט האחרון הזה של אייבי הופמן על חשיבותו העקרונית המהותית ועד התחלת הסרט, שבה הופמן מציין את האפשרות לאלימות המפגינים כנגד אלימות השוטרים, אך לא מצליח, או מעדיף לא לתת לזה ביטוי מלא . עדיין לא . כך אפשר להתחיל לכתוב את הסרט אחורנית ולחבר את כל חלקיו . יש כבר סיבה ודרך לממש את הנושא לשמו יוצאים לדרך . נקרא לזה השראה, או דחף, או חקירה - אותו שלב שצריך לחוות כדי להדליק את המחשב או לשבת עם הדף הלבן, כדי לחפש את מה שמוביל לסיפור, עוד לפני ה"איך" לספר אותו, עוד לפני הפיצוח או תהליך הפיתוח . כותבים רבים עושים את ההיפוך המעניין הזה ; מגששים דרכם להתחלה, מניחים לצופים ללוות אותם, אבל פה מדובר על משהו אחר - מהלך אחד לפני ההחלטה הגורפת על מבנה ועריכה . פה מדובר על הסימון הזה, גם אם כביכול אקראי, שהוא זה המוליך את הכתיבה ומוציא אותה לדרך .
|
|