|
|
עמוד:11
11 התקבצו שוב מספר הכשרות, מהן קמו שני גופים האחד הק < ם את קיבוץ נחשונים והאחר את קיבוץ ברעם . הייתה עוד הכשרה אחת באותו פרק זמן, שנקלעה לשלב של הקמת הנח"ל, אם כי גויסו בעצם לפלמ"ח . כאשר הובהר שהמגמה היא גיוס ההכשרה לנח"ל הקיבוץ הארצי הצליח להבריח אותם, כמו גם הכשרות מתנועות אחרות . הם יצאו לאילון ואחרי כן לבית אלפא, ובשנת 1950 הקימו את קיבוץ נחשון . לסיכום, אני רואה את הדברים כך : בתקופות חירום השתלב הקיבוץ הארצי באופן מלא במהלך הגיוס . בתקופת החירום הראשונה, של אלעלמיין, עמד הקיבוץ הארצי בכל מכסות הגיוס, התגייס והיה שותף לאחרים בכל . בתקופה השנייה של שעת החירום, בתקופת מלחמת העצמאות, פעלה תנועת השומר הצעיר כמו התנועות האחרות, ועשו גיוס גדול . בסה"כ היו להשומר הצעיר 20 הכשרות מגויסות . אבל תקופת הביניים, שארכה שששבע שנים, הייתה תקופח בעייתית . אני רואה בכך שני מרכיבים : האחד, המרכיב ההתיישבותי, הקיבוץ הארצי רצה מאוד לשמור על ההכשרה להקמת קיבוץ זה היעוד של ההכשרה, לא הלחימה . ולכן היה מאבק והוויכוח שנמשך בעצם שלוש שנים על שנת גיוס אחת של הכשרה . אשר למרכיב השני אני לא יכול לומר זאת בביטחון של מאה אחוז, זה עניין של הרגשה, ולא שמעתי זאת מאף אחד בצורה ברורה, אם כי זה עולה מהדברים הקיבוץ הארצי ראה בפלמ"ח כוח של הקיבוץ המאוחד . אחת ההתבטאויות שמצאתי הייתה, שקראו לפלמ"ח "חיל הישע של טבנקין", אם כי בנושא פירוק הפלמ"ח היה הקיבוץ הארצי מאוד נגד . יש איזה מאמר של מאיר יערי ב"חותם", בסוף שנות השבעים, בו אמר : בן גוריון צדק כשהוא פירק את הפלמ"ח . ובכך אפשר לומר שהמעגל נסגר . המנחה, בר / ך כנרי : תודה רבה למנו . בהקשר לדברים ששמענו, אני רוצה לספר על ראיון שהיה לי עם יוסקיה רבינוביץ, בו סיפר על אחת מאותן פגישות של מזכירות הקיבוץ המאוחד עם מזכירות הקיבוץ הארצי, שהפרוטוקולים שלהן הלכו לאיבוד, מלבד אחת, שמצא יהודה באואר והכניסה כנספח לספרו "דיפלומטיה ומחתרת במדיניות הציונית" . הוויכוח היה על השאלה המרכזית אורך תקופת השירות של מגויסי הפלמ"ח . שנה, כפי שרצה הקיבוץ הארצי, או יותר כפי הצורך, כפי שחשבו בקיבוץהמאוחד . הוויכוח התלהט, עד שחזן אמר : "אבל כך ייהרסו הקיבוצים ! " ואז, טבנקין יצא מכליו הלם באגרופיו וקרא : "שייהרסו הקיבוצים ! " לפי יוסקיה, זה הכריע את הכף; לפי מנו לא קרה מאומה וכל אחד נשאר בעמדתו .
|
|