|
|
עמוד:14
14 למהפכה במבנה הכלכלי והחברתי של העם היהודי, והוא קרא גס ליציאה להכשרה . האחרונה בקבוצת הסנוניות של בשורת החלוציות וההגשמה היא המעניינת ביותר זוהי האגרת של ברל כצנלסון "לתנועת החלוץ", אותה כתב בספטמבר 1917 ובובר הדפיס אותה ב"דר יודה" . העניין המיוחד לנושא שלנו היום, הוא, כי קיימת בה חפיפה מופלאה עם הלכי הרוח, שרווחו אחר כך בתנועת הנוער בגרמניה ברל דיבר על מהפכה אישית, המשולבת בזיקה עמוקה לרעים ולכלל . בנוסף לכך הביע סלידה מקיבועים דוגמאטיים ומגילויה השליליים של המפלגתיות . אצטט כמה שורות : עניין החלוציות איננו ביסודו רעיון ותיאוריה, אלא חיזיון אישי ] . . . [ קיומו בלתי אפשרי בלי שתימצא בליבות נושאיו תחושה עמוקה לחיי הכלל . ועם כל זה, אינו חדל להיות בכל עצמותו ועוצמתו חיזיון אישי . ומפני זה רב כל כך הערך ] . . . [ של היחיד, של כל חבר בתנועה זו שאינה יודעת ] . . . [ אלא כיבוש עצמי . בקטע על ההכנה המעשית, כתב ברל על התמחות בענפי חקלאות ומלאכה ועל אפשרויות מגוונות, שייתאמו את נטיות ליבם ואת הכוחות הפיסיים של החלוצים והחלוצות . הוא הזכיר הכשרה מעשית ותיאורטית, פנה א£ "השואפים לשלמות במקצועם, החותרים לשלב את עבודתם בצורכיהם הנפשיים" . תפיסה זו לא צמחה אפוא רק בתנועת הנוער ולא רק במרכז אירופה . ב 1917 לא הכיר ברל את תנועת הנוער וגישתו התגבשה על יסוד התנסות שונה לגמרי, במזרח אירופה ובארץ ישראל . אני טוענת, שכאשר נוצרו ניגודים בין תנועות הנוער ובין "החלוץ" הם לא היו אינהרנטיים ולא מבניים . עד עכשיו מניתי מסרים שהגיעו מארץ ישראל ומארצות הברית בתוככי המלחמה . בגרמניה עצמה היה זה בובר שהפנה את הקריאה לנוער . אחרי כיבוש ירושלים כתב, ש"ארץ ישראל אינה נכבשת בחרב ואי ^ ה נקנית בממון אלא בעבודת חיים ובהתמסרות שלמה של האדם, של החלוצים" . במאי 1918 נשא בווינה את הנאום המפורסם "ציון והנוער", ופתח אותו במשפט המצוטט כה רבות : "הנוער הוא הסיכוי הנצחי של אושר האנושות" . הנאום היה יותר ממחווה . זו הייתה הטלת משימה לאומית וחברתית, ש ^ ן אמר : "הפיכתנו החברתית והתחדשותנו אין לה אופי של מהפכה אלא של בניין" . מן הראוי להעיר, שבובר לא אמר אף פעם לנוער בדיוק מה לעשות . ואולם, המקורות מעידים, כי השומעים, שמרביתם היו חברי השומר הצעיר, הבינו שזו הייתה קריאה לחלוציות מגשימה ולבניין חברה חדשה וכד הובנה גם בגרמניה . 6 . "דר יודה", יולי 1917 . 7 . בובר תירגם את המלה "בלל" במונח הגרמני ,Gemeinschaft שבדרך בלל מתרגמים אותו לעברית במונח "חברותא" או עדה; ואבן, 1ם "כלל" מתאם . 8 . המקור העברי : ברל כוננלםון, כתבים אי . 9 . מי בובר, כיבוש ארץ ישראל, "דר יודה", דוימבד 1917 . 10 . "דר יודה", מאי 7191; מ . בובר, תעודה וייעוד ב, ירושלים תשב"א .
|
|