|
|
עמוד:7
7 בנוסטלגיה, ובמידה מסוימת אולי גם קצת כרונולוגיה, מעט מאד נעשה במגמה של ביקורת ואינטרפרטציה, שזהו בעצם מה שמחקר צריך לעשות . הבעיה אינה דווקא הרמה או האפרט המדעי, אלא אם מנסים לשקול את התופעה ולהסיק מסקנות לגבי ערכה ולמסור ממר כלשהו לגביה . כאשר אומרים היום שתנועת נוער היא אנכרוניזם, וגם מצביעים על כך שאופיה השתנה שלא משיגה את מה שהשיגה בעבר יש לשאול מה בעצם השתנה . השאלות האלה אמנם חורגות כבר מתחום המחקר ההיסטורי, אבל נראה לי שאם נעשה את עבודתנו כראוי יבוא יום שמישהו יוכל להתבסם על המחקרים הללו ולהמשיך מן הנקודה בה הפסקנו . יש ערך רב למחקר ההשוואתי . כאשר מדברים על תנועות נוער, כמובן לא צריך להתעלם מהייחוד של כל תנועה, אבל יש גם ערך לעמוד על המשותף . לא פעם מגלים תהליכים דומים במקומות שונים, למשל דרכי הצמיחה . עם כל השוני בסביבה, בארצות, בנסיבות, בתקופה, יש גם דברים דומים, כמו למשל המרד בארגון המבוגרים שהקים את ארגון הנוער . לאחר תקופה מםויימת של חיפושים עצמאיים מוצאים קשר עם ארגון מבוגרים אחר במקרה שלנו תנועת הפועלים הארץישראלית . גם אם נגלה שזאת לא היתה תופעה כללית יש חשיבות לכך שנזכיר אותה ונהיה ערים לה . זה יתן כלי נוסף להבחנת אופיה של תנועה . תופעה אחרת שיש לחקור : מנהיג מרכזי הקובע את העניינים על ידי אישיותו . למנהיגים האלה אין תכונות אחידות, תשוו למשל בין דוד כהן ) מיסד הנוער העובד ( , ופנחס לבון ) גורדוניה ( , או מאיר יערי . השאלה היא האם למרות כל השוני האישי המנהיג המקומי, המשפיע לפעמים במשר עשרות בשנים על דרכה של התנועה, הוא מרכיב הכרחי לצמיחת תנועת נוער ? יש גם השפעת ארץישראל, ובמיוחד ארץישראל העובדת . מה תפקיד השליח, האם תמיד משפיע לחיוב ? מה היה תפקידו של הקיבוץ כיעד להגשמה ? הרי אחת הסיבות ) אם לא העיקרית ( להצלחת תנועות הנוער החלוציות, לעומת הכלליות, היתה בעובדה שהיה להן מוקד להגשמה, בקיבוץ . איר זה השפיע ? יש גם חוקרים, בעיקר בחוץלארץ הרואים בקשר הזה תופעה שלילית .
|
|