|
|
עמוד:6
6׀ מחשבות על קולנוע בכל פינה ( זאת היתה תקופת הפוסטרים הפסיכדליים המפורסמים של איליין הֶבלוֹק ) . במיוחד בהוליווד גופא ( כלומר ממזרח ללה בּראה ) . אבל ברגע שחציתם את לה בראה על סאנסט, השדרה נהפכה לסטריפ . הוליווד הישנה, על פי הגדרתה בסרטים, התאדתה, ובמקומה השתלטה הוליווד של מועדוני הלילה ההיפיים ותרבות הנוער . הסאנסט סטריפ נודע במועדוני הרוק שבו ( ויסקי אה-גוגו, לונדון פוג, פנדורה'ס בוקס ) . * ושם, בין כל מועדוני הרוק, מול בית הקפה של בן פרנק, שכן קולנוע טיפני . בטיפני לא הציגו סרטים כמו "אוליבר ! " "נמל תעופה", "היה שלום, מר צ'יפס", "צ'יטי צ'יטי בנג בנג", "החיפושית השובבה" או אפילו "כדור הרעם" . בטיפני הוקרנו "וודסטוק", "תן לי מחסה", "צוללת צהובה", "המסעדה של אליס", "טראש" ו"פרנקנשטיין" של אנדי וורהול ו"פאונד" של רוברט דאוני האב . אלה היו הסרטים שהקרינו בטיפני . ואף שהטיפני לא היה בית הקולנוע הראשון בלוס אנג'לס שהציג את "מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הראשון שקיים בקביעות הקרנות חצות, בדרכו של הסרט הזה להיות לאגדה ולסרט פולחן, הוא היה הראשון שבו התופעה התפוצצה באמת — הצופים הגיעו מחופשים, הציגו את הסרט על הבמה, צעקו לעבר המסך, ערכו מסיבות נושא וכדומה . לאורך שנות השבעים המשיך הטיפני לשמש בית לסרטי תרבות הנגד של הסטלנים . כמה מהסרטים היו מוצלחים ( " 200 מוטלים" של פרנק זאפה ) ואחרים לא ( Son of Dracula של פרדי פרנסיס עם הארי נילסן ורינגו סטאר ) . סרטי תרבות הנגד מהשנים 1968 - ,1971 בין שהיו טובים ובין שלא, היו מסעירים . והם דרשו צפייה משותפת, רצוי אחרי כמה * דינו'ז, מועדון הלילה של דין מרטין, שפניו המחייכות צוירו בניאון בחזית, היה המעוז האחרון של הוליווד הישנה בסטריפ .
|
|