|
|
עמוד:13
| 13 הקדמה : על נשים ותקדימים המלווה את המשפט הישראלי מראשיתו, ומשתלשלת עוד מאז תקופת השלטון העות'מאני בארץ-ישראל, היא שבתחום דיני המשפחה חל, לפחות באופן חלקי, הדין הדתי ( ההלכה היהודית ביחס ליהודים, הדין המוסלמי-השרעי ביחס למוסלמים וכולי ) . אלא שהדין הדתי כולל הבחנות בכל הנוגע לכללים החלים ביחס לגברים ולנשים . נשים אף אינן מכהנות בתפקידי שפיטה בבתי הדין הדתיים . החקיקה בישראל אומנם הוסיפה כללים אזרחיים בתחום דיני המשפחה, אך אלה אינם מחליפים באופן מלא את ה"ליבה" הדתית של דיני הנישואין והגירושין . תחום זה נשלט עדיין כולו על-ידי הדין הדתי . נוסף לכך, חרף חקיקתו של חוק שיווי זכויות האשה, התפיסה בדבר שוויון זכויות מלא לנשים לא הייתה מקובלת באופן מלא במישור החברתי והתרבותי . ואומנם, חקיקתו של חוק שיווי זכויות האשה הייתה מלווה במחלוקות, ואף נקבעו חריגים לתחולתו — ביחס לדיני הנישואין והגירושין הדתיים, וכן ביחס לשמירה על הוראות חוק 7 שבאות "להגן על האשה באשר היא אשה", כפי שהדברים הוגדרו אז . בנוסף, חלוקת התפקידים המסורתית במשפחה השפיעה על חלוקת העושר בין גברים ונשים, והנכיחה פערים ואי-שוויון במצבים של פרידה . חובת שירות הביטחון הוחלה על נשים כבר מראשית הדרך, אך זאת בכפוף לחריגים ולפטורים מיוחדים להן . כמו כן, בלי קשר לייחוד של המצב הישראלי, שאלת היישום של דרישת השוויון אינה תמיד פשוטה, כאשר מדובר במצבים ייחודיים, שונים מעצם מהותם, כמו היריון ולידה . המחלוקות ביחס לחלק מהיבטיה של הזכות לשוויון ולאופנים שבהם יש ליישם אותה — גם בהקשר המגדרי — תרמו להימנעות מהסְדרה מפורשת שלה בחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו . אכן, העֶמדה המשפטית המקובלת היא שהזכות לכבוד האדם המוגנת בגדרו של 7 סעיפים 5 - 6 לחוק שיווי זכויות האשה בנוסחו המקורי . הפשרות שבחוק עוררו ביקורת פמיניסטית, ורחל כהן-כגן אף התפטרה מן הכנסת על רקע זה . להרחבה, ראו פנינה להב "'כשהפאליאטיב רק מקלקל' : הדיון בכנסת על חוק שיווי זכויות האשה" זמנים 46 - 47 , 149 ( 1995 ) .
|
|