|
|
עמוד:13
אוומ 13 ושל האזרחים הנמנים עם מאמיניהן . חרף זאת, החיבור שלפניכם לא יעסוק בנושא, מהסיבה הבאה : בשונה ממדינות רבות שבהן אפשר לנתק ענייני דת ומדינה משאלות הנוגעות לזהותה הלאומית של המדינה, בישראל, שאלת יחסי המדינה עם דתות המיעוט והנמנים עימן קשורה בטבורה לשאלת מעמדן הלאומי של קבוצות מיעוט אלו . עיסוק בשאלת מעמדם של המיעוטים בפריזמה של שיח הלאומיות היה חורג מגבולות הדיון של חיבור זה, ואילו ניסיון להתבונן על שאלת מעמדם של המיעוטים בישראל רק באמצעות הפריזמה הרגילה של יחסי דת ומדינה היה מטשטש את הדילמות ה׳אמיתיות׳ ובכך היה מזיק יותר ממועיל . מבנה החיבור הפרק הראשון יתחלק לשני חלקים . חלקו הראשון יתמקד בתקופה מאמצע המאה ה- 19 ועד לסיומה . בחלק זה נתאר את הרקע והגורמים שהביאו לתחייה הלאומית בתפוצות הגולה . נראה שבדומה להתעוררות הלאומית ברחבי העולם שהושפעה, בין היתר, מירידת קרנה של הדת, תרם משבר הדת בקרב העם היהודי לחיזוק הסנטימנט הלאומי, אם כתחליף לזהות הדתית שאבדה ואם כאמצעי לחיזוק שורות הדת . בתקופה זו הייתה הסכמה כללית שההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל תהיה מחויבת לאורח החיים המסורתי, אולם ככל שההתיישבות קרמה עור וגידים, המחלוקות בשאלת מקומה של הדת צפו ועלו . בחלקו השני של הפרק יתוארו התמורות שחלו עם התפתחות המפעל הציוני, כאשר השאלה על מקום הדת בציבוריות הישראלית הפכה למעשית יותר . המחלוקת בשאלות דת ומדינה התנהלה בשתי זירות : במוסדות הציוניים ובהתיישבות המתפתחת . העיסוק בשני האפיקים הביא לתוצאה דומה : אומנם הציבור הדתי הצליח להשפיע במידה מסוימת על ההחלטות בענייני דת, אולם להחלטות אלו הייתה השפעה מועטה בלבד על המצב בשטח .
|
|