|
|
עמוד:13
אויה אל הלשומיות | 13 מִלְחָמָה : כִּי לֹש-שֶתֵּן לְךָ מֵשַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִיְנֵי-לוֹט נָתַתִּי שֶת-עָר יְרֻשָּׁה . . . וְקָרַיְתָּמוּל בְּנֵי עַמּוֹן, שַל-תְּצֻרֵם וְשַל-תִּתְגָּר בָּם : כִּי לֹש-שֶתֵּן מֵשֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, כִּי לִיְנֵי-לוֹט 10 נְתַתִּיהָיְרֻשָּׁה . פסוקים אלה אינם יוצאי דופן . לכל אורך המקרא, ניכר כי שאיפתם של נביאי ישראל אינה לכינונה של אימפריה אוניברסלית כמו זו של אשור או בבל, אלא אומה מאוחדת ובת חורין החיה בצדק 11 ובשלום, בין אומות חופשיות אחרות . כך מביא המקרא אל השולחן רעיון מדיני חדש : מדינה של אומה אחת, שהיא מאוחדת ובעלת ממשל עצמי, ואין לה עניין בהבאת שכניה תחת שלטונה . מדינה זו אינה נשלטת בידי זרים המדווחים לשליט בארץ רחוקה, אלא בידי מלכים ושופטים, נביאים וכוהנים, הבאים משורותיה של האומה עצמה — אנשים אשר צפויים, מסיבה זו בדיוק, להישאר בקשר טוב יותר עם הצרכים של עמם, של "אֲחֵיהֶם", ובכלל זה, גם אלה מביניהם אשר גורלם לא שפר עליהם . חשוב לציין שלרעיון ה"אומה" הישראלי אין בסיס בביולוגיה 12 האומות שבמקרא מבוססות על או במה שאנו מכנים היום "גזע" . שותפות בהיסטוריה, בשפה ובדת, אשר מועברת מהורים לילדיהם, אך כזו שגם אחרים יכולים להצטרף אליה . כך, בספר שמות מסופר כי מצרים רבים נספחו על העבדים העברים שיצאו משם, עמדו לפני הר סיני וקיבלו את עשרת הדברים בתוך שאר בני ישראל . באופן דומה, מזמין משה את חותנו, המנהיג המדייני יתרו, להצטרף אל עם ישראל . ורות המואביה נעשתה בת-ישראל באומרה לנעמי "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְאֱלֹהָי" — ובנה עובד היה לסבו של לא פחות מאשר דוד המלך . אולם נכונות הישראלים לצרף נוכרים אלה באופן מלא לשורותיהם תלויה בנכונות האחרונים לקבל על עצמם את האל,
|
|