|
|
עמוד:9
9 הקדמהה של כתב צעיר בשם עמית סגל . סתימת פיות היא סתימת פיות ולא משנה מה התפאורה שמלווה אותה . במובנו הרחב, זהו טקסט על מידע או ידע, או אולי על האופן שבו המידע והידע שעליהם אמונה התקשורת הפכו למערכה על התודעה הציבורית . פילוסוף המדע קארל פופר כבר הצביע על כך שאין דבר כזה ״ידע אובייקטיבי טהור וחף מפניות״ . הרי אפילו הפיזיקה אינה נשענת על אוסף רשמים אקראי אלא מתחילה מתיאוריה אפריורית ואנושית שיש לאששה או להפריכה . מובן שאף אחד אינו מצפה שתחום התקשורת יתנהל תחת אותם חוקים מחמירים של מדע הפיזיקה, אבל התמונה המבעיתה שעולה בהדרגה מהספר הזה היא שהתקשורת הישראלית זנחה מראש כל ניסיון להוות צינור מידע עובדתי שניתן לאישוש והפרכה כלשהם . למעשה, מטרתה הנסתרת היא הפוכה לגמרי — הטיה מובנית בסיקור החדשות, טשטוש מכוון בין ידיעה לדעה או בין עובדה לאג׳נדה, כששחקני התקשורת שנמצאים על מגרש הסיקור מהווים בעצם שחקנים פוליטיים, לרוב מהצד השמאלי של המפה . כך, החדשות כבר אינן מסוקרות על ידי גופי התקשורת אלא נוצרות על ידן . בין אם מדובר בפרשן הפוליטי הבכיר של ערוץ ,13 רביב דרוקר, שמסקר את תיקי נתניהו ואז לוקח חלק פעיל בהפגנות נגדו, בין אם מדובר באמנון אברמוביץ׳ שהציע עסקאות איתרוג בשידור חי בעודו מהווה פרשן ״אובייקטיבי״, ובין אם מדובר בברק רביד שאיים באופן ישיר על חברי הכנסת מהשמאל שהם עלולים להפוך להיסטוריה אם לא יחתמו על קואליציה עם הרשימה המשותפת .
|

|