|
|
עמוד:12
12 תודות זכיתי לעבוד לצידו וללמוד ממנו, וששמור לו מקום חשוב בליבי, פרופ' יהודה שנהב-שהרבני . יהודה מוגדר "יועץ מדעי מלווה" לספר, אבל תיאור זה איננו משקף אפילו מעט מתרומתו האמיתית . בשיחות בינינו על כותרת הספר נהגתי להתבדח ולומר ליהודה שאפשר לקרוא לו "הספר שלא היה רואה אור אילולא יהודה שנהב" ; אבל אני באמת חש כך . כמה שנים לאחר שהגשתי את ההצעה הראשונית לכתיבת הספר, בזמן שנשאבתי לשנים עמוסות וגדושות בחיי כמרצה העושה את צעדיו הראשונים באוניברסיטה חדשה, עם ילד קטן ותינוקת שזה עתה נולדה, אמר לי יהודה שאסור לי לזנוח את הפרויקט הזה . הוא דרבן אותי להמשיך, הציע הצעות לשינויים, וכשאמרתי לו שאין לי זמן לכתוב במשך היום אמר לי שאתחיל לעבוד גם בלילה . וכך אכן עשיתי . יהודה התווה לי את דרך החזרה לפרויקט, גם אם בכך השתנה מסלולו המקורי . אני מודה לו בכל לב על האמון, הדחיפה והסיוע, על הקריאה שלו את המחקר, על הערותיו, על הצעותיו לקריאות נוספות ולניתוחים מקבילים, על שלא ויתר עליי ולא על הספר, ועל מי שהוא . תודתי האחרונה למשפחתי היקרה : להוריי, לאחיותיי ולמשפחותיהן, ובעיקר לבת זוגי אלה ולילדיי המקסימים דוד בן השש וּוִידָה בת השנתיים . השנה האחרונה, שבה התווספה משימת כתיבת הספר לעבודתי כמרצה בראשית הדרך באוניברסיטה, לפרויקט "מכּתוּבּ" לתרגום ספרות ערבית לעברית, שבו אני משמש עורך משנה, ולהיותי אב נלהב, הייתה עמוסה במיוחד . אילולא קרני האור בדמות בני משפחתי הקרובה, האופטימיות שלהם ואהבתם, הייתי מתקשה למצוא את הכוחות לכתוב את הספר המונח כאן לפניכם .
|
|