|
|
עמוד:13
תיעת שבש ממה העשת 13 אחרי כמה חודשים, התקבלה החלטה, בעיקר כי חששתי לשרוף את מעט הכסף שהיה לי על מעברים בין ערים . בסוף החלטתי לעבור לבולוניה, כי קראתי שיש בה הרבה סטודנטים מכל העולם שמגיעים ללמוד באוניברסיטה המפורסמת שלה, והתאים לי ״אווירה בינלאומית״ — כפי שנכתב באחד התיאורים, על אף שלא היה לי מושג מה זה אומר . אבל זה הספיק לי . מעבר לזה, לא ידעתי על בולוניה כלום . אף פעם לא הייתי בבולוניה ועם האינטרנט של אז גם היה קשה מאוד לקבל מידע נחוץ, מעבר למידע הבסיסי שסוכנויות נסיעות סיפקו . מוזר לתכנן מעבר לעיר שמעולם לא דרכתי בה, ולמדינה שהייתי בה רק פעם אחת . היו קצת חששות מן הסתם, אבל לא היה לי הרבה להפסיד, וגם ראיתי את זה כמין סוג של טיול אחרי צבא . האמת היא שכל מה שרציתי זה רק להרוג את החלום הזה אחת ולתמיד ולחזור בסופו לארץ, כדי להתחיל את החיים האמיתיים שלי — עם חלום אחד פחות במגירה . לא רציתי לחיות בתחושה שלא ניסיתי לחיות בחו״ל . השלמתי עם הכישלון מראש, אבל לפחות אף אחד לא יוכל להגיד שלא ניסיתי… התוכנית שלי הייתה די פשוטה — חשבתי לעצמי שאם אחזור מוקדם — נניח בתוך עשרה ימים לכל היותר — ולא אבזבז הרבה כסף בזמן הזה, סביר בהחלט שאצליח עוד השנה להספיק לסיבוב מקוצר בדרום אמריקה בינואר או אולי כמה שבועות על החוף בתאילנד . נכנסתי לסוכנות נסיעות בבאר שבע, ביקשתי כרטיס טיסה לבולוניה, הכי זול שיש .
|
|