|
|
עמוד:14
14 להיות אמיתי משדיה והניחה בקבוק בפי . תקרית מכרעת זו יצרה בתודעתי הקטנה את הדבר שאני מכנה היום "אמונה כוזבת מס' 1" : אם תבטא חזק מדי את רצונותיך, תיענש . אמי המשיכה אמנם לערסל אותי בזרועותיה לעיתים קרובות, אבל כשהגופים שלנו היו קרובים היא יכלה להרגיש את אותה אנרגיה חסרת מנוח שזרמה בי, ואשר לעולם, כך נראה, אינה מסופקת . היא ניסתה לנחם אותי ולעזור לי להרגיש בטוחה ומוגנת, אך מאמציה היו לשווא . כיוון שהייתי הבכורה, היא הייתה פגיעה מאוד ביחס לספקות שעלו בה באשר למוכנותה להיות אימא . הרגשתי בכך, ובבלי דעת חששתי מהאפשרות שאגרום לה חוסר נוחות רב יותר . לכן ניסיתי להתמודד בכוחותיי שלי עם אי שביעות הרצון ועם חוסר המנוחה שבי . הפתרון שגיליתי היה לישון רוב הזמן, מה שגרם לכולם להיות "שמחים" . כך התפתחה "אמונה כוזבת מס' 2" : את צריכה לכבוש את רגשותייך כדי להימנע מלגרום לאחרים להרגיש לא נוח . בשלב זה אבי נכנס לתמונה . הקשר בינינו נוצר מיד . הוא נהנה מאוד לחבק אותי ולשחק איתי . המשחק האהוב עליי היה שהוא "לוכד" ועוטף אותי בעדינות בגופו הגדול, כדי שלא אוכל לברוח . זה היה מפחיד בדרך מענגת מאוד . אלה היו ימי מלחמת העולם השנייה, ואבי קיבל צו גיוס . לא יכולתי להבין מה מתרחש בימים שבהם הוריי התכוננו לקראת עזיבתו, אבל יכולתי להרגיש באמי עצבות עמוקה בשעה שהיא צפתה את האובדן . ביום אפור בחודש נובמבר של שנת ,1944 נסענו שלושתנו לתחנת הרכבת להיפרד מאבי . שתקתי בעיקר עד לרגעים האחרונים שלפני עלייתו לרכבת . אך ברגע מסוים צירפתי את כל החלקים יחד, והתחוור לי מה קורה . כשהוא התרחק מאיתנו בהליכה איטית, התחלתי לצרוח, "אבא, אל תלך ! אבא, אל תלך ! " אבל הוא יצא לדרכו על אף מחאותיי, וכך נולדה "אמונה כוזבת מס' 3" : לא משנה עד כמה את רוצה משהו, גם אם תצרחי את זה, לא תקבלי אותו . וזה נכון במיוחד כשאת באמת - באמת רוצה משהו .
|
|