|
|
עמוד:115
115 שלמות הדעת אינה באמת אך אינה מבטיחה את היציאה ממנו בשלום . – את הכניסה לפרדסאותה רבי עקיבא שהיה שלם בדעתו ושלםההנהגה המוסרית . ושלמות המעשיםשלמה וראויה ללא ויוצא בשלום . כך הוא הופך את השיא הרוחני הייחודי בו זכה הוא לבדו מכלבמעשיו נכנס בשלום לכל אדם מישראל . לכל אחד יכול להיות חלק בפרדס וכל אדם יכולההשג - חכמי ישראל , ליעד בר להתקרב אל היעד בזכות מעשיו : מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך . את הכלל המנחה אותו , אףמדגיש שאלא – גדול מחבריו רואה עצמולא זו בלבד שאינו למד מדברי חכמים שהיו לפניו . המשנה אליה מפנה האגדה נמצאת במסכת עדויות והדברים הם השפעה על רביחכם זה יתה ליה , כפי שאנו לומדים בהקשר אחר . דבריו של עקביא בן מהללאל משה השראה לר ' עקיבא בפגישתו עם אשתויש 52 משנת עקביא בן מהללאל במסכת אבות . עקיבא . זניה בשינוי נוסח והוא חוזר עליה באשם 53 , שהייתה יפת תואר ביותר של טורנוסרופוס הרשע משנה במסכת עדויות : כאן הוא מתייחס לכאמור , עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים . אָמְרוּ לוֹ , עֲקַבְיָא , חֲזֹר בְּ� בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִ יתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂ� אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל . אָמַר לָהֶן , מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי , וְלֹא לֵעָשׂוֹת . . . רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם , שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים , בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹשָׁעָה אַחַת בִּשְׁעַת מִ יתָתוֹ אָמַר לִבְ נוֹ , בְּנִי , חֲזֹר בְּ� בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִ יתִי אוֹמֵר . אָמַר לוֹ , וְלָמָּה לֹא עָתִי , חָזַרְתָּבָּ� . אָמַר לוֹ , אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים , וְהֵם שָׁמְ עוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים . אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּ ד , ם עָמְדוּ בִשְׁ מוּעָתָן . אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּמִפִּי הַיָּחִיד , וּמִפִּי הַמְרֻבִּין . מוּטָב לְהַנִּ יחַדִּבְרֵי הַיָּחִיוְהֵ וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין . אָמַר לוֹ , אַבָּא , פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶ י� . אָמַר לוֹ , אֵ ינִי מַפְקִיד . אָמַר לוֹ , שֶׁמָּא עִ ילָה מָצָ אתָבִי . אָמַר 54 . מַעֲשֶׂ י� יְקָרְבוּ� וּמַעֲשֶׂ י� יְרַחֲקוּ�לוֹ , לָ או . חי בימיו של הלל הזקן והיה שותף לתחילתו של מפעל העדויות שעניינו חידושעקביא בן מהללאל הלכות שפסקו זקנים הראשונים בימי הבית ונשתכחו בצוק העתים . הייתה לו מחלוקת עם חכמים בענייני טומאת הנידה , נגעים ובכורות . עיקר המחלוקת ביניהם הייתה מהן ההלכות ששמעו מן בעניינים אלה ומסתבר שעקביא והחכמים לא שמעו אותם דברים . הזקנים בדורות הקודמים במעמדו של עקביא מעיד אחרת מהם והם ניסו להשפיע חשובלחכמים לא היה נוח שתלמיד חכם עליו לשנות את דעתו באמצעות הצעה לתפקיד נכבד : אב בית דין . עקביא דחה את ההצעה המפתה ת דעה שהמחלוקת בינו לבין החכמים החריפה ונשאר נאמן למה ששמע מרבותיו . במשנה מובא וחכמים חולקים ביניהם אם הדברים הגיעו לידי כך שהטילו עליו נידוי או לא . קרא עקביא לבנו והורה לו שלא להמשיך את המורשת ההלכתית שלו בארבעת , לפני מותו הזדעזע מההנחיהעמדתו ולקבל את עמדת החכמים . הבן הניח ל הנושאים השנויים במחלוקת אלא ל ושאל את האב מדוע הוא עצמו לא חזר בו . על כך עונה עקביא לבנו תשובה שמסבירה גם מדוע יושרו , בשם אותו יושר , הוא מנחה את הבן " להניח דברי היחיד מפני מהלא אפשר לו לחזור בו קודם ו 55 . ולאחוז בדברי המרובין " א ' . משנה , ' ג פרקאבות מסכת 52 . ורש " י שםנ ' ע " ב דף נדריםלמסכת גרסת הר " ן ותוס ' ראוכ ' ע " א , ו דף , עבודה זרה , מסכתבבליתלמוד 53 . ז ' - , משניות ו '' פרק ה , עדויותמסכת 54 שם , משנה ז ' . 55
|
אדמוני, אריאל
|