הקיבוץ, הקואופרטיב והזיקה שביניהם

עמוד:13

המסגרת המצומצמת מאפשרת להם לטפח מחויבות אמת לעניינים המשותפים, בדרך של קבלת החלטות בהסכמה כללית . כיום קיימים בארץ ארבעה קיבוצים עירוניים : שניים בירושלים, אחד בבית שמש ואחד בשדרות, ובכל עת שחברי הקיבוצים האלה עוסקים בהערכת ניסיונם העצמי מתברר שהם רואים בקיבוציהם, קיבוץ לכל דבר . העובדה שהם אינם מהווים קהילה כפרית בלתי תלויה, משחררת אותם מחובות קולקטיביות רבות המוטלות על הקיבוץ הקונבנציונלי . המסגרת המצומצמת מאפשרת להם לטפח מחויבות אמת לעניינים המשותפים, בדרך של קבלת החלטות בהסכמה כללית ) קונסנזוס ( . החיים בליבו של אזור פיתוח מפיחים בחברים תחושת . מעורבות של ממש בחברה הישראלית, בניגוד לקיבוץ הוותיק שאינו מסוגל לכך מאחר שאיבד את ייחודיותו ואת תחושת שליחותו . חבר קיבוץ תמוז ) השוכן בבית שמש ( מונה ארבעה עיקרים שנועדו למנוע את : " . . . השגיאות שעשה הקיבוץ נעבד ו . . . ממשיך לעשות כיום ) 1994 Harris, ( : 1 . מעורבות בחברה הישראלית . 2 . תרבות יהודית חילונית . 3 . חינוך כללי . 4 . חירות ואחריות אישית בקהילה, חבר מיגוון ) הקיבוץ בשדרות ( הביע את תחושתו שהקיבוץ הקונבנציונלי לא הצל"ח לבנות תהליכים אנטי ניווניים שהיו יכולים למנוע את התרחקותו מן האידיאלים המקוריים שלו . את הארגון הפנימי של הקיבוצים העירוניים מאפיינים רמת התנדבות גבוהה, מילוי משותף של חובות, היעדר כמעט מוחלט של נהלים ותקנות בחיי היום­יום, וכן מחויבות עמוקה של החברים שלא להיות לנטל כלכלי על הקבוצה . החברים ) עשרים ב'תמוז' ועשרים ב'מיגווך, רובם זוגות צעירים מטופלים הנסיבות הכלכליות, צומצמו ההזמנות מן המפעל ופחתו ההכנסות . מן הצד האחר, גם המהפך הפוליטי ב­ ,1977 שהעלה את הליכוד לשלטון, תרם לפגיעה בשותפות . נצחון הליכוד, שרוב תושבי בית­שאן היו בין תומכיו, לרבות עובדי הקואופרטיב, החריף את האנטגוניזם הישן בין עיר הפיתוח לקיבוצים . ב­ ,1984 עשרים שנה לאחר הקמת הקואופרטיב, בוטלה השותפות, והמפעל עבר לבעלותו הבלעדית של קיבוץ המדיה; המגמה הברורה היתד, להגדיל את חלקם של החברים בתהליך הייצור ולהגביל עד למינימום את מספר השכירים בו . ד . "תמוז" ו"מיגווך : קומונות קיבוציות בתוך העיר הרעיון "לייצא" ערכים וניסיון מן הקיבוץ אל העיר, אינו חדש . בעבר הסתיימו בכישלון שני ניסיונות כאלה : 'אפעל' שליד תל­אביב ו'שעל' בכרמיאל . על­פי שור ) 1974 ( , הסיבה עיקרית לכך היתה הסביבה העירונית . זו השפיעה לשלילה על יכולתה של הקבוצה לדבוק ב"עקרון השוויונות" ) Equality ( והחישה את כניעתה לעקרון הצדק שבחלוקה ) Equity ( . שלא בקומונות רבות בארצות הברית, שהתבססו על אחריות משותפת בניהול פונקציות באספקת מזון, קיום גן­ילדים משותף ואחזקת הבניין, הוסיף הקיבוץ העירוני לכל אלה גם את הקופה המשותפת . אל הקופה הזאת התנקזו משכורות החברים העובדים בעיר ובסביבתה ­ וממנה חולקו מחדש על­פי גודל המשפחה והצרכים . נראה שנוהג זה מהווה, במרוצת הזמן, אתגר רב תביעות העלול לפגוע בלכידות הפנימית של הקבוצה . לה תמיד, ביקשה היוזמה החדשנית לשפר את היחסים בין חמדיה לבין בית­שאן, העיר השכנה שממנה הגיעו הפועלים השכירים . השותפות קמה ב­ 1964 כחברת מניות משותפת לקיבוץ ול"קואופרטיב עובדי דלתות חמדיה" . הקיבוץ קיבל 0 / 650 ממניות ההשתתפות ו­ 0 / 62,50 ממניות ההצבעה . הקואופרטיב קיבל בהתאמה 0 / 250 ו­ 0 / 50 . 36 ו"חברת העובדים" 0 / 100 ו­ 0 / 10 . כל עמדות הניהול, פרט לסגן מנהל הייצור, היו בידי חברי הקיבוץ, וכמעט כל עובדי הייצור באו מקרב אנשי הקואופרטיב . החלוקה המעוותת הזאת יצרה מלכתחילה מצב של עליונות הקיבוץ על שותפיו : אלה תרמו את עבודת הכפיים ועסקו בעיקר בנושאי שכר ותנאי עבודה, ואלה, חברי הקיבוץ, קיבלו על עצמם את האחריות ) והתפעול ( לניהול המפעל . מכאן שהיה זה למעשה, קואופרטיב של עובדים שכירים, והדאגה למפעל התפצלה בין ההיבט היזמי ) מצד הקיבוץ ( לבין ההיבט של תביעות וחלוקת זכויות מצד הפועלים . על אף הבחירה המחמירה של המועמדים לקואופרטיב, לא נמחק הפער החברתי­תרבותי בין שני השותפים במשך כל תקופת קיום השותפות, ולא ננקטו צעדים נמרצים כדי לגשר על הפער הזה . שינויים בתנאי היסוד של השותפות היו צריכים' לכלול נכונות מצד הקיבוץ למסור לחברי הקואופרטיב מבית­שאן עמדות ניהול, לאחר שתובטח הכשרה מתאימה ותוגבר המוטיבציה, מעבר לראייה הצרה של איגוד מקצועי . אף כי לא היה בכך כדי להבטיח את הצלחת הניסיון, מן הדין היה לראות בצעדים אלה תנאים הכרחיים להשגת היעד . חולשתה הבסיסית של השותפות הגבירה את פגיעותה בעקבות תמורות כלכליות ופוליטיות ברמה האזורית והלאומית; מצד אחד, אחרי תקופת שגשוג בשנות השבעים, הורעו 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא