האדם החברתי: אפשרות ריאלית או אוטופיה?

עמוד:8

2 . הופעת הניכור הקיבוצי בשנות החמישים והשישים כיום, כאמור, רבים מחברי הקיבוץ חשים עצמם מנוכרים ­ הן כלפי הקיבוץ כרעיון ומערכת נורמות האמורה לממש אותו, הן כלפי התנועה הקיבוצית בהתגלמותה הארגונית, הן כלפי מוסדות הקהילה בה הוא חי, ובחלקם גם כלפי שותפיהם הקונקרטיים לקהילה . מה גרם להשתלטותו של הניכור הפסיכולוגי על החברה הקיבוצית, בלא שחלו שינויים עקרוניים בהסדרים המוסדיים ובבעלות על הקניין השיתופי ? התשובה לכך כפולה : ראשית, בנסיגה שחלה בקיבוץ מההגשמה, מהפראקםים החברתי והפוליטי, זאת אומרת מחדירת הניכור המהותי לחיי הקיבוץ; מן ההפרדה שהתעצמה בין הסובייקט ) חבר הקיבוץ כצרכן של סיפוקים ללא הבדל מה מקורם ( , לאובייקט ) החברה, המשק והתנועה ככלים של הגשמה ( . שנית, בהטרוגניזציה הגוברת, הכלכלית, החברתית והניהולית של חיי הקיבוץ . שני התהליכים החלו בשנות החמישים והוכחנו בשנות השישים . הם קשורים זה בזה ומזינים זה את זה . הרוב הגדול של הקיבוצים הוקמו על­ידי קבוצות של צעירים בעלי רקע תרבותי דומה, שחוויותיהם המעצבות היו : משבר הקיום והזהות של העם היהודי וזעזועים חברתיים ומדיניים שהתרחשו באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ) מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית, המשבר הכלכלי ב­ ,1929 הפאשיזם, הנאציזם ומלחמת העולם השנייה ( . כל אלה ערערו את תפיסת העולם הבורגנית והתרבות היהודית המסורתית, כעולמות תוכניים המאפשרים הבנת העולם החברתי בגולה והתקיימות בו . הזעזועים הללו פתחו את תודעת חלק מהנוער היהודי של מזרח אירופה ומרכזה לרעיונות חברתיים, בעלי ממד של שינוי העולם באמצעות הגשמה אישית בארץ ישראל . רעיונות אלה נהגו ובוטאו על­ידי אישים בעלי חשיבה מעמיקה, כושר ביטוי ואישיות חזקה, שיצרו םינתזות תיאורטיות ואידיאולוגיות חדשות, סיפקו אובייקט להזדהות והיו למנהיגיהם של אותם צעירים . חלק מאותן דמויות מנהיגות עלו לארץ ישראל, ונעשו למה שנקרא ברבות השנים 'ההנהגה ההיסטורית' של התנועה הקיבוצית . 37 הקיבוצים בראשיתם היו עדות ) bund ( הומוגניות יחסית של צעירים, בעלי רמה גבוהה של מחויבות לאידיאלים ושותפות רגשית חזקה . 38 המשפחות, שנתפסו כסכנה פוטנציאלית לקולקטיב הקהילתי, היו צעירות ונתונות לפיקוח אידיאולוגי וחברתי הדוק, ומעוטות נכסים ופונקציות . המשק הקיבוצי היה חקלאי ברובו, ברמה טכנולוגית נמוכה, עם חלוקת עבודה לא מסועפת, ולא חייב התמחות ניכרת . הוא הדין לגבי המבנה של מוסדות הצריכה והניהול העצמי של הקיבוץ . המוצרים והשירותים ניתנו לפי עצמו באופן מושאי, כיוצר של חברה בזמן ומקום נתונים, אבל גם כחברה בעלת משמעות אוניברסלית . מבחינתו, הקיבוץ לא היה רק מכשיר לחידוש ריבונותו של העם היהודי, אלא גם שותף לתנועה הכלל­אנושית לשחרור האדם משליטתם של הקניין הפרטי, יחסי השוק ואליטות פוליטיות, כמו גם מהניכור . גם אם היו לחבר הקיבוץ מצוקות וקשיים, והיו לו, הרי במובן המהותי הוא לא היה מנוכר, מה שנתן לו כוח להתגבר על מצוקות פרטיות . " חבר הקיבוץ היה מודע להשתתפותו בתהליך היסטורי . הוא היה לא רק פרט בין פרטים אלא גם אדם בן מינו, אדם חברתי . הקיבוץ נוהל על­ידי חבריו . שררה בו "דמוקרטיה השתתפותית" ברמה גבוהה . לא היתה בו היררכיה מפותחת . ממלאי התפקידים פעלו ברוטציה, כשהם נתונים לביקורת מתמדת של דעת הקהל . 32 האסיפה הכללית היתה מוסד בו נפגשו הצרכים הניהוליים של הקיבוץ עם חוויית המפגש החברתי ועם הפונקציה האכספרסיבית של הקהילה ­ מתן ביטוי להוויתה המיוחדת . 33 הקיבוץ יצר תרבות עצמית ועצמאית ­ שמיזגה בתוכה מסורת יהודית, ציונות, קירבה לטבע ולחקלאות ואוניברסליזם בגוון סוציאליסטי ­ וזו נחשבה לפני הקמת המדינה כתרבות המופת של הישוב היהודי בארץ ישראל וכדגם להתפתחותה העתידה . חבר הקיבוץ היה מודע לשוויונו המהותי עם זולתו, בזכות וביכולת, שלו ושל הזולת, לממש את הפוטנציאל שלהם ) 'שוויון ערך האדם' ( , בשיתוף עימו, וקיבלם כחלק מיחסים אנושיים אוניברסליים שישררו בעתיד בעולם כולו . מה שביקש לעצמו ביקש גם עבור חבריו . הנורמה היתה התגברות על האנוכיות, 'עילוי האדם' בשפה הקיבוצית . אמרתו המפורסמת של מארקם, "מכל אחד לפי כשרונותיו, לכל אחד לפי צרכיו" 34 ) במסגרת המגבלות הכלכליות של הקיבוץ ( , שהיא ביטוי של הוויה נטולת ניכור, היתה העיקרון המנחה של החיים הקיבוציים . חבר הקיבוץ ראה את עצמו כ'האדם החדש' בהתהוותו . הוא הזדהה עם הקיבוץ, עם העקרונות ועם התממשותם בקהילתו, וההזדהות, במישור הפסיכולוגי, היא ההיפך מניכור . לא תחושות מיסטיות, הנקנות תוך ביטול ה'אני', אלא תודעה חזקה של שותפות . 35 הקמת הקיבוץ וקיומו, הן כמרכיב של תהליכים היסטוריים והן כצורת חיים, היו פראקסיס במובן המארקסי של המושג . המושג הקיבוצי הקרוב ביותר למושג הפראקסיס המארקסי הוא 'הגשמה' . ההגשמה אינה פעולה תועלתנית גרידא, אלא פעולה המודעת למשמעותה החברתית וההיסטורית, להקשרים בהם היא מצויה . חבר הקיבוץ המגשים לא היה אדם מנוכר . 36 8

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא