הדרך לעין חרוד

עמוד:9

אחדות העבודה, הציג לבקוביץ את הצעתו לסעיפיה . הוא קרא לא לפחד מהפעולה הרחבה, להעז להתנסות בקבוצה הגדולה היכולה להבטיח חיים מלאים לכולם, להפסיק את התחרותיות בין החברים הקיימת בקבוצה הקטנה וליצור תנאים לחיים יצירתיים . שני הפרקים הראשונים במאמרו עניינם הוא האדם בקבוצה הגדולה והם כעין מסה פילוסופית מרוכזת, התואמת את הגיגיהם של מייסדי הקבוצה הראשונים על עליית האדם, אלא שאליבא דלבקוביץ עלייה זו אפשרית דווקא בקבוצה הגדולה . הקבוצה הייתה "מעשה רבולו­ ציוני" אך "המושגים נשארו עניים" ונגרמו עינויים לאדם וגרעונות לחברה . "האנשים התחילו ברבולוציה וסיימו במעשה אבות", ומכאן "אף קיום עלוב אין לנו" . כל צרות הקבוצה ומכאובי חבריה "אין מקורם אלא בעניות . . . העניות בכל הצורות הינה מנוולת . . . ושקט ומנוחה וטהרה אמיתית והמידה הנכונה, ישנם רק בתוך העשירות ומתוך העשירות" היכולות לבוא בקבוצה הגדולה, המאורגנת, המסדרת את חייה הפנימיים, דואגת ל"תרבות אמיתית ולצרכים אמיתיים" ומרבה "את מספר חבריה עד המקסימום" . "אטיננר מתעד בהחלט לכל התיישבות במקום זה, שאיננה מכוונת לכתחילה למטרתה העיקרית . . . ביחוד צריך לעמוד על תכנית נוריס . . . למקום צריך ללכת בכוח נרול ואמיץ" לאחר הנחות יסוד אלו התווה לבקוביץ תכנית למשק קבוצה, שיכולה "לגדול עד 3,000 חברים על שטח של 3,000 דונם . . . והעבודה תעמוד בגידולה וגדלו איתה גם האנשים" . בהרצאותיו באספות ובשיחות הסביר את יתרונות הקבוצה הגדולה, רבים הסכימו לדבריו אך את התכנית ביטלו ומהמתעניינים ביקש שיכתבו אליו . 53 ועד שיגדל מספרם של אלה, "מוטל עלינו לפנות לאיזה שהוא זגיבור, לאלה מוסדות יישוביים ולבוא אליהם בדרך לא סלולה דיה, קשה במקצת או יותר ממקצת" . 54 בפברואר 1921 התנה הוועד הפועל של אחדות העבודה את אישור תכנית הקבוצה הגדולה של לבקוביץ בהימצאותה ובהתלכדותה של "קבוצת אנשים המסוגלים לשאת באחריותה" . מצויד בהסכמה מותנית זו התל לבקוביץ להסביר את עקרונות תכניתו לחברי הגדוד בשתי פלוגותיו הגדולות, במגדל ובראש העין שליד פתח תקוה . יודעי העברית ביניהם קראו את מאמרי לבקוביץ ואמרו לו : "מאמרך 'לעבודתנו' לפי רוחנו הוא, אלא עוד חזון למועד" . 55 רכישת אדמות עמק יזרעאל חידשה את הדיונים על ההתיישבות החדשה . תועיל בזה . 48 אבל צריכה להיות חברה מאושרת עם תכנית ברורה . . . גם בגבול החברים שישנם יכולה להיווסד החברה . . . אנו צריכים לייסד את החברה בכדי להיות מזוינים נגד המון חברות פרטיות, אשר נוסדו באמריקה ובארץ ישראל . הן מאבדות את הקרקע מתחת רגלינו . . . בייחוד עלינו לייסד את החברה להתיישבות של הפועלים . זוהי התחלת העבודה הקואופרטיבית, זוהי התחלה האפשרית רק בארץ ישראל . ציבור הפועלים בשל לקואופרטיב כזה ועלינו לייסדה עוד היום . " 49 תכניתו של אטינגר לפעילות ההתיישבותית והחקלאית תוכננה לשלוש שנים ותרפ"ב הייתה הראשונה בהן . הוא הזהיר מפני ההתיישבות של חברות הון, העלולות לסכן את ההתיישבות הקואו­ פרטיבית, ובכך קיעקע את מסקנות "ועדת הארגון" והתייצב נגד הממסד הציוני בלונדון, האג וירושלים . המועצה "קיבלה בתשומת לב מרובה את הצעת אטינגר ברבר יסוד החברה והחליטה לבחור ועדה אשר תלמד ותחקור ותציע את מסקנותיה במועצה החקלאית השנייה" . כך למעשה נגנזה ההצעה . 50 במועצה זו הרצה גם שלמה לבקוביץ על הצעתו בדבר הקבוצה הגדולה כנושאת ההתיישבות החדשה . קיימת זיקה בין שתי ההצעות ושני הוגיה הסתייעו זה בזה . תכניתו של לבקוביץ ­ מכנית ועד פראג בימי מצוקתן הגדולה של הקבוצות, בחורף ,1920 תבע יצחק טבנקין לכנס את המועצה החקלאית ולהתארגן, היות ש"בקבוצות שורר השנה מצב­רוח בעבודה כזה, שעוד לא היה כמוהו בארץ, ולא ­ יפסיקו את העבודה" . 51 חלפה כמעט כל שנת תר"פ עד כינוסה של ועידת הקבוצות החקלאיות בטירה, בכ'­כ"ג באלול, ) 4­ 6 בספטמבר 1920 ( . הוועידה מחתה נגד "הסתלקות ועד הצירים מהבטחת תקציב מינימלי לעבודה חקלאית לשנת תרפ"א", הטילה את חובת העזרה ההדדית על המשקים, והכירה בצורך לייסד את "התאחדות הקבוצות", בתוך ההסתדרות החקלאית . הוועידה בחרה "ועדת הקבוצות", שתעבד הצעת תכנית להתאחדות זו ושתוגש לוועידת הייסוד של ההסתדרות הכללית . אחד מחברי הוועדה היה שלמה לבקוביץ . באותו זמן, אלול תר"פ, החל לבקוביץ לפרסם את הגיגיו על הקבוצה הגדולה . ב"דו"ח למחלקה החקלאית" של ועד הצירים על השגי קבוצתו כנרת, הוא כתב : "קבוצתנו הייתה גדולה . . . וזה חייב קבלת עבודות מרובות גוונים ומקצועות ואת ערנותם של העובדים, ולעתיד ירחיבו אלה את יכולתו של החבר . . . וממילא לא יהיה קטן, והשלום בטוח" . ברשימה זו נרמזת ההתנגדות למגמת דגניה לקיים את הקבוצה הקטנה על ידי מסירת חלקים מאדמתה לקבוצות נוספות, "שכל אחת תעמוד על ענייניה . " 52 במאמריו המפורטים והמנומקים שפורסמו ב"קונטרס", השבועון של ערב מועצת ההסתדרות החקלאית, שנערכה בחיפה באפריל ,1921

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא