|
|
עמוד:13
תאור המצב המדובר בחיי היומיום של הקיבוץ . חברים חיים ומתפקדים, כשעיניהם רואות ואוזניהם שומעות . נדמה שהדברים תקינים . אך, כשמעמיקים להתבונן בהם, הכל נעשה מורכב יותר . מי עובד איפה . . . איו צורך בסקר סוציולוגי כדי לקבוע שקיימת חלוקה ברורה ביו עבודת החבירות לבין עבודת החברים בקיבוץ . לפי הממצאים של טייגר ושפר ) 1975 ( , aox מכלל החבירות עובדות בחינוך או בשירותים . בדור השני עובדים בייצור 9158 מן הגברים, לעומת 552 . 15 מן הנשים ) בן דוד, 1975 ( . אפשר לטעון שהחלוקה בעצמה אינה מהווה בעיה בדרך כלל באשר היא עונה על רצונה של החברה . כאן מתעוררת השאלה : האומנם זהו המצב ? מן המחקר של טייגר ושפר ) 1975 ( עולה כי אין הבדלים בשביעות הרצון מן העבודה בין גברים לנשים בקיבוץ, ובאופן כללי שני המינים מרוצים מעבודתם . אולם הרושם בשטח אינו תואם את ממצאי המחקר . החוקר ד"ר יוסף שפר, בעצמו חבר קיבוץ, הודה בכנס שהתקיים בגבעת חביבה ב ,1981 שאם הרושם של חיי יוםיום ) לגבי שביעות רצון בעבודה ( שונה מתוצאות המחקרים, "אז צריך לבדוק מחדש את שיטות המחקר, או לעשות מיסוג חדש, הגדרה אופרטיבית של מה זאת שביעות רצון" . במחקרו "מקומו של תחום העבודה באורח החיים הפסיכולוגי של האשה" שפורסמה ב ,1982 מצא ד"ר אורי לויתן שתחום העבודה פחות מרכזי בחייהן של הבירות קיבוץ מאשר בחייהם של חברים . האם קיים קשר בין חוסר מרכזיותה של העבודה אצל נשים ובין נכונותן להביע שביעות רצון ? ז . א . האם יש קשר בין שביעות רצון שמבטאות החבירות לבין ציפיות נמוכות מעיסוקן ? שושנה לבנה,במחקרה "שאיפות מקצועיות ובחירת מקצוע של מתבגרות קיבוץ",טוענת שממצאי המחקרים האמפיריים אינם חושפים את מלוא אבל יש להתייחס אליו רק כאשר הוא רלוואנטי . מחקרים שוניט הוכיחו שההבדלים בתוך כל מין גדולים יותר מן ההבדלים בין מין אחד למשנהו . ביטוי נוסף לשוויון הוא האפשרות השווה להשפיע על הנעשה בקיבוץ . נדמה שאחד העוותיס הגדולים בחברה הקיבוצית הוא חוסר האיזון בין המינים בתחום זה . ככל שהחברה הקיבוצית נעשית מורכבת ומתוחכמת יותר בתחום הכלכלי והמשקי, השפעתה של החבירה פוחתת . משעה שנקבע שהתחום הכלכלי הוא תחום גברי, אין פלא, שאין החבירה תורמת או משפיעה בתחום זה . "משעה שנקבע", איו הכוונה לסעיף מיוחד בתקנון, בקיבוץ זה או אחר, אלא לציפיות ולקביעות הקיימות למעשה בחברה הקיבוצית . אין להעלות את נושא השוויון בזכויות בלי להתיחס גם לצד השני של המטבע : שוויון בחובות ובאחריות . חלוקה שווה בין שני המינים בנשיאת נטל האחריות והחובות אינה מתקבלת על דעתם של המצדדים י"זכויות יתר" של האשה . שבע שעות העבודה של האשה ) בהבדל מן הגבר העובד 8 שעות ( אינן "פריווילגיה" שקל לותר עליה; אבל אני חושדת בגברים כי הפריווילגיה הזאת נוחה להם לא פחות מאשר לנשים . . . נדמה לי שזכויות יתר אלו יש להן גם צד הפוגע באפשרות להגיע למצב שוויוני . יש כאן משום קביעה מפורשת שהאשה היא האחראית העיקרית לתיפקודו התקין של הבית הפרטי . מדוע לא ניתן למשפחה את שעת הבית ונשאיר לשני בני הזוג להחליט מי יבצע אותה ומתי ? או כאלטרנטיבה האם אין זה הגיוני יותר לתת את השעה לפי צרכי מקום העבודה של שני בני הזוג ולא לסי המין ? לסיכום : ההגדרות המקובלות של עקרונות השוויון בקיבוץ אינן תקפות כאשר מדובר בשוויון בין המינים . לדעתי, המושג הזה צריך לכלול : מתן נקודת זינוק שווה לבן ולבת, אפשרויות זהות לפתח את היכולת והשאיפות האישיות של כל פרט ואפשרויות זהות להביא את היכולת לידי ביטוי, מתן הזדמנויות שוות להשפעה על הנעשה בקיבוץ, נשיאה בנטל שווה של אחריות וחובות על ידי בני שני המינים . 13
|
|