|
|
עמוד:13
יצחק אדגר יאיר "אוספימ בדון עצים למדורות" גרנו באוגארה, אזור שקוראים לו גרביטה, שנמצא על רמה גבוהה, מישור ענק שלא רואים את סופו . זה במורד הארץ, צפונה לאגם טאנה ליד העיר דאבאת . כשהייתי בן תשע אח שלי ברח מהבית אחרי ריב עם אבי . הוא ברח למקום ליד אדיס אבבה, משם היה שולח מכתבים לאבא שלי ומפציר בו שישלח אותי אבי התנגד שאלך מהבית כי אני הייתי הבן האחרון בבית . . . זה עניין של פרות וכבשים וכוי ומישהו צריך להיות אתם . . . המדובר הוא בבית ספר רחוק מאזור מגורינו ומנותק מהבית ומאמא . למרות שהיה אפשר להכניס אותי לבית ספר קרוב של הפרוטסטנטים של המיסיון שניצר המון אנשים, כמובן שלא היו לאבא כל מחשבות בנידון . אז המחשבה היחידה שיכלה לבוא בחשבון היתה לשלוח אותי לדוד שלי שגר בגונדר . הוא היה מעין שליט לא רשמי, שלט בעיר כמו איזה גנגסטר, גם פחדו ממנו וגם אהבו אותו מאוד, אבל הוא ידע לעשות סדר שם בבלגן . רשמית הוא עבד בבית משפט אני לא יודע במה בדיוק . . . ואמרו לשלוח אותי אליו . אבא שלי בכל מקרה לא מצא מוצא אחר, והיה ויכוח, תוך כדי הוויכוח נפתחו בינתיים מעין בתיספר בכפרים, בכל כפר במרחקים מסוימים נפתחו בתיספר של עליית הנוער . בית הספר היה מתחת עץ, תחת כל עץ שלחו איזה מורה, זה היה בעצם תחילת פתיחת הקשרים בנושא יהודי אתיופיה . אני מדבר על שנת 1954 או אולי מאוחר יותר בשנים 5591 1956 . כי לפני כן היה ביתספר רק באסמרה ומאוחר יותר פתחו באוזאבה, ביתספר מרכזי ששרפו אותו כמה פעמים . את ריתהספר הזה פתחו בעצם ב ,1954 הגעתי לשם בגיל 10 . בכל זאת סוכם שבן אחותי ייקח אחריות על הצאן והבקר בבית ואני יחד עם אמא כי לי לא היה העוז לדבר עם אבא שלי . בכלל, הפעלתי שם את אמא את האחות ואת האחים . ככה זה, עם אבא קשה לדבר מחמת הכבוד . לא בגלל שלא יענה לי או משהו כזה . זאת המנטליות שלנו שם . הוא הסכים, שלח אותי לביתספר מעין זה ושם למדתי קרוב לשנה . הייתי באיחור של שנה ביחס לתלמידים האחרים, הייתי צריך להתמודד ולהשיג ולהיות באותה רמה . והשגתי את זה . הגעתי לאוזאבה בזכות המרד שלי כי לא יכולתי לעשות בושות, וגם כי אח שלי רב עם אבא שלי וכוי . שלושה מתוכנו נשלחנו לאוזאבה, שניים מאיתנו לביתספר המרכזי . בחצי השנה הראשונה שלמדתי באוזאבה התחלנו לשמוע שמועות שקבוצה מסוימת צריכה לעלות לישראל . כשאני שומע דבר כזה אז כל "הפיוזים" שלי עובדים, ואני בן 11 ואני עושה כל מה שאני יכול כדי להיות אחד מהאנשים האלה, וזה לא פשוט, אני זר שם בכפר הזה . כי רוב רובם מכירים שם זה את זה . 13
|
|