|
|
עמוד:8
האיתזה והשנזים חיינו במשטר אימים, חיצוני ופנימי . כל בני המשפחה נרתמו למאבק על הקיום . זכורני, שבהיותי בן 13 נשלחתי להשיג לחם . נסעתי ברכבת מרחק של למעלה ממאה ק'מ והצלחתי להביא איתי שק לחם . משעה שהעיסוקים המסחריים הרגילים פחתו והלכו וגדלה מצוקת הפרנסה, למד אבא את תורת בישול הסבון . ופעם אחת, אמא הכינה דוד עם חומרים ששימשו לייצור הסבון והרתיחה אותו, אבל אבא איחר להגיע ולסיים במומחיותו את בישול הסבון . אזי לקחתי אני את המשימה עלי בישלתי והצלחתי . לאחר הניסיון הזה שוחרר אבא מבישול הסבון ואני השתלמתי במקצוע . מומחיותי ) בלי מרכאות ( אף זכתה לפרסום בין אנשי המקצוע בווארשה, ומומחיות זו איפשרה לי במשך כל ימי נעורי לעבוד ולהרוויח מבלי להיות תלוי בהורים . אבא הקים ביתחרושת מסודר, עם שותף, ואני הייתי המומחה . התנהל חשבון של משכורת ) שאף פעם לא קיבלתיה ( אבל שלוש פעמים בשבוע עבדתי כמומחה בביתחרושת גדול בווארשה ומשכורתי שם סייעה לי . ההווי החברתי הייתה לאבא סמיכה לרבנות וכמו כן היה שוחט מוסמך, אך הוא לא רצה להתפרנס מרבנות . פרנסתנו התבססה על חנוונות, ולעתים גם שחיטה . בהיותנו בווארשה היה אבא נותן שיעורים בפרשת השבוע ליהודים של בית כנסת אחד . ההתכנסות הייתה בשעות הערביים של יום השבת, לרוב במסגרת הסעודה השלישית . ואם גם לא זכור לי תוכן הדברים, רבה הייתה התרשמותי מיחס האהדה והערכה של המתכנסים לדרשותיו של אבא . עוד לפני הדברים האלה, עת הייתי בגילים שבין ארבע לשש, הייתה לנו חנות מכולת במקום קיט בשם לאפיגרוש, במרחק 15 ק"מ מווארשה . היו במקום שטחי יערות נרחבים, כרי דשא ואגם מים שובה לב, אליו התנקזו מי המעיינות הרבים שבסביבה . במשך חודשים רבים בשנה התגוררו עשירי וארשה מפורסמים במקום קיט זה . לאבא הייתה עמדה מרכזית באוכלוסייה, משלוש סיבות : הזדקקותם לחנות, סיפוק צרכי השחיטה הכשרה, וכרב היו מתדיינים לפניו הן בדברים שהיו בסמכותו והן שלא היו בסמכותו . ואילו אנחנו, הילדים, היינו מקור שעשוע לאוכלוסייה הסנובית שהתגוררה במקום . אמא ספרה לי אפיזודה מאותם ימים : הייתי ילד יפה תואר, שערותי תלתלים, ועוררתי תשומת לב . באחד הימים, בהיותה עסוקה בחנות, נכנסו בעל האחוזה ואשתו לבית "בכדי לשחק עם הילד" . כעבור זמן מה, בהיכנסה לחדר לא מצאה אמא את הילד . . . ובכן, נחטפתי . ודרושים היו מספר ימים של משא ומתן עד שהוחזרתי לחיק ההורים . תמונות הנוף המרהיבות של מקום הקיט נשארו ברורות בזכרוני כל השנים, וייתכן שבהן המקור לכוח המשיכה להווי הכפרי שליווה אותי בכל תחנות חיי .
|
|