|
|
עמוד:13
הבטחת המשך העלייה מאורעות מאי 1921 היו תמרור במדיניותו של הממשל הבריטי שבראשות הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון, בתחומי העלייה והבטחון . עד המאורעות הופקדה חלוקת רשיונות העלייה בידי המשרדים הארץישראליים, שייצגו את ההסתדרות הציונית במדינות השונות . ואם כי אלה עיכבו רבים מהצעירים הנכונים לעלות מחשש האבטלה הצפויה להם בארץ, הגיעו לארץ מאות עולים עד מאי 1921 . ב 14 במאי, שבועיים לאחר פרוץ המאורעות, הורה הנציב העליון להפסיק זמנית את העלייה, ואז הוזל משבר ביחסים שבין מוסדות הישוב ומפלגות הפועלים לבין הנציב . נציגי אחדות העבודה, בפגישותיהם עם הנציב העליון, החמירו בביקורתם על מדיניותו ומחדליו של הממשל הבריטי, וכך עשו בדיוני הוועד הלאומי ובפעולות הסברה בכתב ובעל פה . יצחק בן צבי, שהיה חבר במועצה הממשלתית הארץישראלית,3 הזהיר את הנציב העליון : " . . . הרושם שהפוליטיקה של ממשלת הוד מעלתך עושה על תושבי הארץ הוא של חולשת הממשלה . אם הוא רוצה לתת סיפוק ליהודי ארץ ישראל וליהודי כל העולם, אז עליו לבטל בפירוש את איסור העלייה" . 4 אזהרה זו לא מיתנה את המגמות הכלליות של המדיניות החדשה שעליהן הצהיר הנציב העליון בנאומו ב 3 ביוני, שבו הכריז, בין השאר, על תקנות העלייה החדשות, לפיהן הופקעה הכוונת העלייה לארץ מידי ההסתדרות הציונית . 5 בלומנפלד ובן צבי, שהיו חברים בנשיאות הוועד הלאומי, תבעו מוועד זה לפרסם את מחאת הישוב נגד כל המשתמע מנאומו של הנציב מהשלושה ביוני, להאבק בפקידי הממשל האחראיים לערעור הבטחון ולדרוט את פיטוריו של הנציב העליון . עמדתם זו נדחתה, ובמקומה נוסחה "הבעת צער" על כך, ש"האמון הגדול שרחשו התושבים היהודים בארץ ישראל לנציב העברי הראשון . . . הועמד בנסיון קשה לרגל המאורעות" . 6 מנהיגי הישוב המשיכו לקוות, ש"הנציב הראשון ליהודה" יגלה הבנה וימתן את עמדותיו, ואילו הנהגת אחדות העבודה התמידה בקטרוג כלפי הנציב ובתביעה לפטרו : T > TT > r נא דברינו ברורים לנציב . אל יוסיף מוצאו היהודי וכוונותיו הטובות להטעותנו להשלים עם דרך המשליטה עלינו צוררינו, ההורסת את בטחון חיינו ומכריתה את תקוותנו . יאמר נא ברור : 'דרך השלום' שלו היא דרך לפרעות חדשות" . 7 מחאתה הפומבית של אחדות העבודה הופגנה באישור התפטרותו של יצחק בן צבי מחברותו במועצה הממשלתית, מבלי לשעות לפנייתו של הנציב העליון ולהפצרתם של הנציגים היהודים במועצה לבטל את ההתפטרות . 8 עורכי ה''קונטרס'', שבועונה של אחדות העבודה, התמידו לבקר את הממשל, ואף הדפיסו מאמר שנועד להופיע ביומון "הארץ" אך נאסר לפרסום 13
|
|