|
|
עמוד:14
ולהישרדותו הנפשית של האדם מרגע לידתו ולאורך כל החיים . מרגע הלידה, צמיחתו והישרדותו של העצמי מתקיימת בזיקה של תלות בזולת אמפתי המהווה סביבה מזינה לצרכיו הפסיכולוגיים . הסביבה האמפתית המזינה היא המצע לצמיחתו ולגיבושו של עצמי בעל כישורי אגו ומסוגלות, שמאפשרים לו להגשים את הפוטנציאלים המולדים בחייו . האמפתיה בהתפתחות האישית ובסביבה הטיפולית חיונית כמקור הזנה ושיקום הנפש . מהפן היישומי, הפרשנות האמפתית "קרובת החוויה" ו"רחוקת החוויה" שטבע קוהוט תעלה דרך דוגמאות שבחרתי להציג מניסיונו של קוהוט עם מטופליו ומניסיוני שלי . בחלק השלישי של הספר אציע אפשרות לראייה רחבה של החוויה האנושית שהתורה הבודהיסטית והפסיכואנליזה מציגות דרך ניתוח האמפתיה והחמלה . אדון בשני ממדים בסיסיים של ארגון חווייתי : הממד הפרסונלי והממד העל-פרסונלי . בממד הפרסונלי העצמי האינדיווידואלי נוכח כציר המרכזי בארגון החווייתי . המשמעות היא שמה שנמצא במוקד החוויה הוא העצמי - ערך העצמי, הדימוי העצמי ומניעי העצמי והמשמעות שאני מעניק לדברים מתייחסת לצורך שלי . בארגון החוויה הפרסונלי, העצמי נחווה כמהות נפרדת, מרכז יוזמה אישי מול העולם והאחר . זהו הציר המרכזי במיקוד הקשב, המניע, היוזמה והפעולה . בממד הפרסונלי ההיענות האמפתית של הזולת מזינה את צרכיו הסובייקטיביים של העצמי האינדיווידואל . לעומת זאת, בממד העל-פרסונלי החוויה ממוקמת במרחבים על-אישיים ובין-סובייקטיביים, חוויה של שהייה בחיבור אינטימי ללא מחיצות עם העולם ועם האחר . המופעים העל-פרסונליים באים לביטוי חווייתי בהתרחבות מחיצות האני, בנוכחות וקשיבות מלאה למה שנוכח ברגע הזה ושהייה בחיבור אחדותי ללא מובחנות ביני לבין המציאות . בממד העל-פרסונלי האמפתיה והחמלה מופיעים כהיענות ספונטנית לאחר . בתרבות המערבית והמזרחית החוויה העל-פרסונלית מופיעה בתיאורים של אפרת בורנשטיין 14
|
|