|
|
עמוד:11
צורכי העצמי האישיים דינה סבל, מאחר ואשליית העצמי הנפרד אינה נאמנה לטבע הקיום . לחילופין, ההגשמה והמימוש האישי של האדם בעולם מחייבים ויתור על הנטייה להיצמד לעצמיות הצרה לטובת טיפוח הלכי נפש רחבים, על-אישיים, שמתקיימים בחיבור דינמי, חיוני, הרמוני ואינטימי עם החיים ועם האחר . במילים אחרות, על פי הגישה הבודהיסטית במציאות שבה כולנו רקמה אנושית אחת והאחר הוא חלק בלתי נפרד ממני, האהבה והחמלה הן איכויות אנושיות בעלות פוטנציאל לרווחה ולמימוש אישי . מתברר כי ההשקפה הבודהיסטית טוענת טענה הפוכה מזו של פרויד שטען כי מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אינה מתארת נאמנה את טבע הסובייקט והקיום האנושי ( פרויד 2009 : 155 ) . בספר זה אבחן צורות שונות של יחסים עם האחר ומשמעותם בחיי הנפש בפסיכואנליזה ובבודהיזם . שאלה מרכזית שתעלה מבין שורות הספר היא אם הרחבת המבט על נפש האדם, מהתמקדות בעצמי ובצורכי העצמי מאפשרת הכרה בתרומתם של איכויות נפש אלטרואיסטיות שאינן קשורות בעצמי וצרכיו לחיי הנפש ? האם ניתן להבין היענות אמפתית, אהבת אדם לא צרכנית ויחס חומל לסבל כמאפיינים אינהרנטיים של טבע האדם וחיי הנפש, או כ"אהבה אלטרואיסטית" טהורה שאינה פשרה הסתגלותית ? בהקשר הטיפולי, האם ניתן לחשוב על אמפתיה, אהבה וחמלה לעצמנו ולאחרים כעל איכויות בעלות פוטנציאל מרפא ? האם יש להלכי הנפש הללו מקום ביחסי מטפל-מטופל ? עבורי המפגש החי עם האמפתיה והחמלה קורה עם המטופלים שלי בשעות המשותפות שלנו ובנוכחות שלהם בתוכי כמעיין שופע של תבונת הלב . הדוגמאות ותיאורי המקרים שבחרתי להציג בספר זה לקוחים ברובם הגדול מהשעות שלי עם המטופלים ובחלקם מהמסורת הבודהיסטית, המסורת המערבית והספרות הפסיכואנליטית . הסיפורים ותיאורי המקרה שופכים אור על איכויות הריפוי של שפת הרוך 11
|
|