|
|
עמוד:13
13 הפרדס האבוד אותו עם "נקודת העיוורון" האולטימיטיבית של הנרטיב הציוני - מציאותו של ענף פלסטיני מבוסס ופורח שהושכח לחלוטין מסיפר- 3 על זה . מטרתנו הראשונית הייתה, אם כן, להשתמש בכלים ההיסטוריים שעמדו לרשותנו כדי לנסות לשחזר את אותה מציאות אשר עד כה קיומה הודחק או נמחק בכוונת מכוון, אולם תוך כדי המחקר הבנו ביתר עמקות שהשכחת קיומו של ענף פרדסני פלסטיני היא רק דוגמה לתופעת בעלת ממדים מטפוריים עמוקים של השכחת העבר הפלסטיני בכללותו . אם כן, הפרויקט שעמד בפנינו היה כפול : מחד גיסא, התמודדות עם הזיכרון הפלסטיני של הענף ועם השכחת המציאות הפרדסנית הפלסטינית על-ידי ישראל, ומאידך גיסא מטרתנו הייתה לנסות להביא ל"שובו של המודחק" הפרדסני הפלסטיני ולהיזכרות מחודשת בהיסטוריה הערבית של הארץ, שהיא גם ההיסטוריה של מדינת ישראל עצמה . במקורות שנחשפו לפנינו מצאנו שתי הפתעות בלתי-צפויות : הגילוי הראשון היה שעל אף המתחים והיריבויות הכלכליים והלאומיים הבולטים בין המגזר הערבי והיהודי בענף הפרדסנות, הופתענו מהיקף יחסי הגומלין בין המגזרים, ממשכם הארוך ומעוצמתם . שיאם של יחסי גומלין מתמידים אלה, שהחלו מייד עם כניסת פרדסנים יהודים לענף במפנה המאות ה- 19 וה- ,20 היה בהקמת מבנה דו-לאומי רשמי של הענף הארצי בשנה הראשונה לאחר פריצתה של מלחמת העולם השנייה . מבנה זה היה היחיד ממעט הגופים הדו-לאומיים שהוקמו לפני הנכבה שהחזיק מעמד, בעוד שאלה לא שרדו יותר מחודשים ספורים . המבנה הדו-לאומי 3 . נחום קרלינסקי, פריחת ההדר : יזמות פרטית ביישוב, 1890 – 1939 , ירושלים : מאגנס, 2000 . אניטה שפירא כבר תיעדה את העובדה אשר לפיה ענף הפרדסנות הציונית לא הוקם על-ידי תנועת העבודה אלא על-ידי המגזר הפרטי הציוני . ראו : אניטה שפירא, המאבק הנכזב : עבודה עברית, 1929 – 1939 , תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977 .
|
|