|
|
עמוד:12
12 נמרוד אלוני החורבן והבנייה המקוטבים של מערכות החינוך בימינו : מצד אחד הוא נרמס ומתפרק תחת המגמות הדומיננטיות של המצליחנות הנאו-ליברלית - חמדנות כלכלית, אנוכית ונצלנית, המשולבת בציניות ערכית ובגישה טכנוקרטית פונקציונלית ותועלתנית ; ובקוטב האחר, הצבת האמון במרכז העשייה החינוכית, ההומניזציה האישיותית, הסולידריות החברתית וקידום הטוב המשותף במערכת החינוך ההומניסטית של פינלנד . יסוד האמון, כמרכיב הזוכה להנכחה מרכזית ובולטת, הוא תנאי הכרחי להצלחת החינוך ההומניסטי והוא משותף לכלל העוסקים והעוסקות בחינוך האלטרנטיבי, על מגמותיו השונות המיוצגות בספר . אעמוד כאן על שלושה סוגי אמון חיוניים ומשלימים, אשר יחד מעמידים את התשתיות לתחושת המסוגלות העצמית ולפעלנות הערכית והיצירתית, שמכוחן אנשים מחוללים את תוכני חייהם, מעצבים את זהותם וזוכים לחדוות חיים של אותנטיות יצירתית ובעלת ערך . הסוג הראשון שאליו אתייחס הוא של אמון המורה בתלמידיו . כוונתי לאמון במסוגלות שלהם לממש את יכולותיהם, להפיק משמעות והנאה מחייהם, להשתלב בצורה פורייה והוגנת בחברה, ולהתקדם עוד ועוד לאנושיות שלמה יותר ולחיים מלאים ומספקים יותר . מהזווית של הפסיכולוגיה ההומניסטית, מדובר באמון בטבעו הטוב והמבטיח של בני אדם : בנבטים של הטוב הגלומים בסקרנות האינטלקטואלית, באמפתיה המוסרית, בכושרי התבונה, ביציקת משמעות ובדחף למימוש עצמי, שאם רק נעמיד לרשותם "אקלים של צמיחה", יבשילו לכדי אנושיות במיטבה . מהזווית של הפדגוגיה הביקורתית והחתירה לדמוקרטיה הומניסטית, הדגש הוא על אמון ביכולתם של כולם לפתח אישיות ריבונית, אוריינות פוליטית ואקטיביזם חברתי לקידום הטוב המשותף . ומהזווית האקזיסטנציאליסטית, זהו האמון בכוחות הבריאה של התלמידים, ביצירת עצמיותם ובהתפתחותם האותנטית, כדברי ניטשה ( 1975 ) , לכדי רעים חיים ה"כותבים
|
|