|
|
עמוד:8
8 נמרוד אלוני הומנית, חינוך שוחר תרבות, פדגוגיה מתבוננת, חינוך לשלום, אקו-הומניזם וחינוך יער . וסיבה רביעית, שני נכדיי, זוהר ומעיין, מתחנכים במסגרות חינוך ולדורף במרכז הארץ . כשבאמתחתי ארבע הצדקות אלה, חלקן סובייקטיביות וחלקן אובייקטיביות, אבקש לצאת לדרך ולהציג בהקדמה שלהלן מספר הגיונות, אבחנות והבחנות - מגוון של הקשרים אשר יסייעו במיקום החינוך האלטרנטיבי הנידון בספר במרחב ההגות והמעשה החינוכי . לא אכנס לרזולוציות הפדגוגיות המובהקות, המאפשרות הבחנות מדויקות בין חינוך ממסדי או סטנדרטי לחינוך אלטרנטיבי, משום שבדיוק את זה עושה בקפדנות ובבהירות עורך הספר גלעד גולדשמידט בפרק הראשון של הספר, אלא אנסה להעמיק את ההבנה בהקשרים הרחבים יותר של "מיקום הלב והשכל" של נשות ואנשי החינוך האלטרנטיבי, השקפת עולמם הערכית והחינוכית, והסנטימנט, האהבה או הארוס הפדגוגי, המניעים ומדריכים אותם בהיקשרות אל הדורות הצעירים ובמלאכת החינוך וההוראה . אפתח בכך שלמונח אלטרנטיבי, בדומה למונח דיאלוגי, יש בשיח הציבורי קונוטציה חיובית - מעין מקדם המזמן תשומת לב והקשבה . אין זה אומר שתוכני האלטרנטיבות המוצעות מוכיחות את עצמן תמיד כעדיפות או מוצלחות, אבל מונח זה מעורר תחושה של אופטימיות והוקרה שהנה, אולי דברים שאינם עובדים כל כך טוב בחיינו אינם סגורים ומקובעים לנצח נצחים, כשגרה כפויה, אלא שניתן להתאמץ ולחרוג מדפוסי החשיבה הרגילים ולהעמיד תפיסה חדשה, שתביא איתה ברכה . בהקשר של דיוננו, יהיה נכון גם לומר שאלטרנטיבי אינו רק מתחרז יפה עם פרוגרסיבי, אלא שהמסרים דומים מאוד בתוכנם . שהרי היה זה ג'ון דיואי ( Dewey ) , מייסד הזרם הפרוגרסיבי בחינוך, ואחריו גם ריצ'רד רורטי ( Rorty ) , ממובילי הפילוסופיה הפרגמטיסטית במחצית השנייה של המאה ה- ,20 שהתנגדו לכל קידוש וקיבוע של פרדיגמות מחשבתיות ושל נוהגים חברתיים וחינוכיים, ואתגרו את הציבור להמציא, לנסות
|
|