|
|
עמוד:14
14 גל הרץ, רבקה פלדחי מתמטיקאי ישועי שלימד על מרכזי כובד באוניברסיטה הישועית ברומא . ידע על התנועה נוצר בחילופים המתקיימים בין הטקסטים של אותם סובייקטים ובין כל סוגי התקשורת הלא טקסטואלית ביניהם . כך צריך, לדעתנו להבין את המושג ידע בנדידה . אם הכול נזיל ובתנועה, ניתן לשאול מהם "חוקי הדינמיקה" של ידע בנדידה . אין ספק שהממד המטפורי - ולעיתים אף אלגורי - של השפה הוא חלק בלתי נפרד מהעיסוק בידע בנדידה . במסגרת הדיבור המטפורי הזה אפשר אולי לומר כי בנקודת המוצא נמצאת מערכת ידע במצב של "יציבות דינמית" : א . יש שורה של אובייקטים מובנים בשיח באופן מוסכם ( מה שמכונה "המסגרת המושגית" ) , אשר היחסים ביניהם נקבעים באמצעות מתודולוגיה מוכרת ; ב . במערכת הזו מוכרים שורה של דוברים או פרקטיקונים בעלי תפקידים מוסמכים ; ג . גבולות המערכת מותווים באופן ברור פחות או יותר . מי שמתעניין בידע בנדידה מבקש לזהות תהליכים אינטלקטואליים וחברתיים - כאלה שנובעים מגוף הידע עצמו או משינויים בתנאים התרבותיים - שיוצרים מסלולים אשר יובילו לשכפול או להתפצלויות בגוף הידע ובזהויות של הפרקטיקונים והדוברים המשתתפים במשחק : מתי הידע נודד ? כיצד הוא מתיישב ? מתי ואיך הופך הלוקלי לגלובלי ואוניברסלי ? אלה הן שאלות הביניים המתווכות לא רק בתוך ההיסטוריה של הידע עצמו אלא גם בין התחום האפיסטמי ( איך הידע פועל ) לתחום הפוליטי ( על ידי מי ולשם מה ) . נתמקד בממד האפיסטמי-פוליטי של ידע בנדידה : כדי שיצטברו טקסטים, פרקטיקות ותקשורת - בקיצור, תחום של ידע - נחוץ שיהיה ברור מה נמצא בתוך התחום ומה אינו רלוונטי . באותה מידה מתבהר מי מוסמך לתרום, לדבר ולתקשר ולמי אין סמכות כזו . הניסיון ההיסטורי מראה כי בכל החברות מתקיימת איזושהי הבחנה בין מערכות סימבוליות שונות ; לשם דוגמה נציע את קיומה של הבחנה יסודית בין קודש לחול . במסגרת זו, מי מוסמך להחליט
|
|