|
|
עמוד:12
12 גל הרץ, רבקה פלדחי פרקטיקות קומוניקטיביות ופרקטיקות של שכפול ( הדפסת ספרים ) וחינוך ( הוראת מדע ) . כל אלה מהותיים, אם כך, לידע ובלתי ניתנים להפרדה ( אלא לצרכים אנליטיים ) מתכניו של הידע שבמשך תקופה ארוכה היו המושא העיקרי למחקר בהיסטוריה אינטלקטואלית או בהיסטוריה של המדע . הגישה הזו נשענת על מודעות פרשנית עמוקה, אך בה בעת היא מחויבת ל"היסטוריות" של הידע . מי שעוסקת בידע של העבר, חזקה עליה כי תפתח תודעה חריפה לתלות הידע בזמן, בתרבות ובנורמות חברתיות . ניתן רק כמה דוגמאות : ביוון, גיאומטריה נפרדת מאריתמטיקה . גיאומטריה עוסקת בקווים, משטחים או נפחים, ואילו אריתמטיקה עוסקת במספרים ואין מערבבים בין שני סוגי גדלים אלה . ביוון הירח וכל גרמי השמיים עשויים מחומר שמיימי שאין לו כובד, חומר שונה בתכלית מן החומר הארצי . היוונים מקיימים מדע נהדר במסגרת ההנחות הללו, אולם הן משתנות בשלב כלשהו, בעת החדשה המוקדמת - עם השתנות התנאים הטכניים, התנאים הפוליטיים, מקום המדען או האינטלקטואל במציאות הפוליטית, היחס לשפה, בעקבות פענוח טקסטים שלא היו לא ידועים קודם לכן ועוד . זה לא אומר שאפשר לעשות רדוקציה של תכנים מדעיים לתרבות או לחברה, וזה גם לא אומר שאין תרומות לידע שניתן לייחס אותן לאינדיווידואל מסוים, אבל זה כן אומר שבעיקרון, מעבר לתיאוריות פרטיקולריות ומעבר למלומדים אינדיווידואלים, יש "שיח מדעי" - קומוניקציה שמניבה הסכמות בין קבוצות של אנשים שעוסקים בידע ושיש להם הנחות משותפות ביחס לשאלה מהם האובייקטים שבהם עוסקים בתחום ידע מסוים, אילו מתודות הן לגיטימיות, אילו מתודות אינן משותפות אך מקובלות, מה אינו לגיטימי, מהם הגבולות של התחום, למי יש סמכות לעסוק בעניינים מדעיים וכו' . במובן זה המדע הוא חברתי, הוא חייב להיות קומוניקטיבי והוא מגלם הסכמות חברתיות . אולם - וזו נקודה חשובה ביותר - כל אלה אינם חיצוניים לתכנים שבהם
|
|