|
|
עמוד:10
10 גל הרץ, רבקה פלדחי בעינינו כאתגר אפיסטמי המתכתב לא רק עם סוגיות בהיסטוריה של הידע והגנאלוגיה של מוסדות הידע, אלא גם עם אתגרים פוליטיים היסטוריים ואף עכשוויים - כפי שעולה למשל מתוך העיסוק 1 או בפילוסופיה ובהיסטוריה אינטלקטואליותב"רוסים בישראל" אסלאמית . כלומר מעברי הידע נוגעים לא רק לשינויים פנימיים ולהתפתחויות בתוך גוף הידע, אלא גם למעמדו, לזהות של סוכניו ולמקום שהוא תופס באמצעות המעבר מתרבות אחת לאחרת . לאור זאת התנסחו שני המומנטים העיקריים שאותם אנו מבקשים להמשיג ולהסביר בהקשר זה : א . מצד אחד, הקשר העקרוני בין ידע לתנועה שיכולה להיות בזמן, במרחב, בין דיסציפלינות ובין אמצעי תקשורת שונים . ב . מצד אחר, "היציבות הדינמית" שהידע משיג בנסיבות שהן תמיד היסטוריות, היינו קונטינגנטיות . אולם לפני שנחזור לשאלות הנדידה, המעבר וההגירה של ידע, נבהיר למה אנו מתכוונים במושג "ידע" ונידרש לשאלת ההבחנה בין ידע מדעי לידע תרבותי . בעקבות פילוסופים של המדע כארנסט קאסירר ( Cassirer ) ואנתרופולוגים כקליפורד גירץ ( Geertz ) , ניתן להגדיר ידע כִּפרי של פעילות סימבולית . גישה זו כופרת באותו קו שבר גדול המבחין כביכול בין ידע רציונלי-מדעי הראוי לרפלקסיה פילוסופית- היסטורית לבין ידע שאינו כזה - כגון קוסמולוגיות פרימיטיביות ; או בין ידע מדיאבלי המשועבד לסמכות ובין ידע מודרני המשוחרר מסמכויות כלשהן ; או בין ידע על האדם ועל החברה לבין ידע על הטבע . כך כל התוצרים של פעילות סימבולית אנושית הם ספוגי ידע מניה וביה, וכל סוגי הידע נמצאים על רצף אחד ולא משני עבריו של קו שבר גדול . אם לצטט מדבריו של ברונו לאטור, ״ידע הוא 1 . יוליה לרנר ורבקה פלדחי, רוסים בישראל : הפרגמטיקה של ידע בהגירה , ירושלים : מכון ון ליר, 2012 .
|
|