|
|
עמוד:8
8 גל הרץ, רבקה פלדחי אם לנסח תובנה זו באופן כללי יותר : מבחינתנו, הגירה של ידע היא מסגרת מושגית שנועדה להדגיש כי ידע הוא מערכת המחברת אנשים, פרקטיקות ומכשירים עם ייצוגים של דברים, רעיונות ותהליכים . חיבור כזה מתבטא, לבסוף, בנאום בעל פה, בטקסט כתוב או בהתנהגות שהיא פעולה על החומר, על הרעיונות או על השפה . השימוש ב"נדידה" וב"הגירה" בהקשר זה מציין את האופי הדינמי של מערכות ידע, אשר היחסים בין מרכיביהן או רמותיהן השונות משתנים כל העת . התובנה הזו עמדה ביסודה של קבוצת מחקר שפעלה משנת 2009 ועד שנת 2022 במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, ואשר כמה מפירות עבודתה במרוצת השנים מוגשים כעת בקובץ מאמרים זה . בטרם נציג את המאמרים ואת הכותבים בקובץ, נבקש להתייחס למסגרת התיאורטית והמתודולוגית שבה עבדנו ושאותה פיתחנו . השנים הארוכות שבהן אנו עוסקים בנדידה ובהגירה של ידע הביאו אותנו למסקנה שהעיסוק בידע נודד עשוי להעלות שאלות מעניינות שלא עמדו במוקד החקירה בהיסטוריה של הידע עד לעת האחרונה . ליתר דיוק, מאז ומעולם נזרקו לחלל שאלות על העברה ( transmission ) של ידע ועל הסירקולציה שלו . אולם נראה כי היסטוריונים העדיפו להתעסק בעיקר בפריצות דרך, ב"חידושים" וב"מהפכות", בשעה ששאלות המעבר ודרכי המסירה של ידע - שהן מטבע הדברים הרבה פחות דרמטיות - זכו לעניין מועט של חוקרים . נטייה זו מתיישבת היטב עם ההערצה המודרנית ל"חדש", אבל קשורה גם למושג ה"העברה" של הידע, מושג המניח כי במעבר מתקופה לתקופה או ממקום למקום, אותו דבר שעובר משתכפל, אך לא משתנה באופן מהותי . גם במקרים של שינוי, מוקד העניין של החוקרים היה בתוכן שמשתכפל או משתנה, כלומר בגופי הידע עצמם ולא בבחינה של כללי המשחק - או כללי השיח - שמשתנים ממקום למקום ומתרבות לתרבות, ובוודאי לא בבחינת הזהויות של נשאי הידע והסמכות שרכשו לעצמם בתרבות מסוימת
|
|