|
|
עמוד:14
שקר ולא שקר . אכן נכון הר הבית בראש ההרים, ואכן נוהרים אליו, אבל הוא כבר איננו הר בית ה' בלבד, אלא גם הר האשרה . החוטר מגזע ישי זיכה את בית דוד ואת ארץ יהודה בשלום ושלווה, והוא עומד לנס עמים ומנחתו ומנוחתו כבוד, אבל הוא אינו חגור צדק ואמונה, לפחות לא בקנה המידה של עמנו . אמרתי שלא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ולא הסברתי שלצד דעת ה' ויראתו תהיה גם דעת הבעל והאשרה וצבא השמיים ויראתם . ולא הסברתי ש"הריחו ביראת ה'" פירושו שריח בנינו ובנותינו המוקרבים לה' בגיא בן הינום יעלה תמיד באפינו . למה שיקרתי ? למה הפכתי לנביא הנחמה, כשידעתי שהנחמה כרוכה ב"פאקס אסיריאקה" גדול שיש בו גם כיבוש אימפריאליסטי של ארץ ישראל וגם צלם בהיכל וגם שרפת תינוקות בגיא בן הינום ? הינה עוד יתרון בכתיבת תורה חתומה זו . זוהי הזדמנות להסביר . הזדמנות להראות, עד כמה שאפשר, גם את החצי הראשון של הנבואה, את דבר ה' אליי . בנבואותיי הפומביות שאותן תיעדתי בתעודה הגלויה שומע עם ישראל רק את החצי השני של הנבואה : מה שאני אומר לו . הוא לא חווה את מה שאני שומע או חש כדבר ה' אליי, ואיך וכיצד ומתי הוא מגיע . והינה בעניין הזה התבקשתי לשקר או כך לפחות אני מפרש את הדברים עכשיו לאחר מעשה . המלך עוזיהו אהב אותי כאח . אחז, נכדו שמלך אחרי מותו, אהב אותי פחות . גם לאחר שנצטרע עוזיהו והוסגר בבית החופשית, נשארה השררה האמיתית אצלו, והוא שמר עליי מכל משמר ומנע מאחז לפגוע בי . אך עם מותו של עוזיהו הבנתי שתמו ימי חופש הדיבור ופחדתי פחד מוות . הבנתי שעליי להיזהר . שאלתי את עצמי : מה ה' דורש ממני עכשיו, תחת שלטונו של אחז ? הרי לא אוכל להמשיך לדבר על "יום ה'" כיום אידם של ירושלים ואציליה . אומנם עם השנים למד אחז להעריך אותי, לאחר שהתברר הרהורים לעת זקנה 14
|
|