מבוא

עמוד:13

ישראלית . עבודה זו לוותה בתסכול מתמשך, מכיוון שהיה נראה שלאורך שנות הפעילות שכמות הפגיעות המיניות שביצעו נערים בנערות רק הלכה וגברה . הקידמה הדיגיטלית אפשרה להם לצרוך פורנוגרפיה בכל עת שחפצו בכך, לצלם את עצמם בפעילות מינית עם נערות ולהפיץ את הסרטונים הללו לכל המעוניין . עבודתי דמתה בעיניי למלחמה בטחנות רוח . אך לא רק אני חוויתי ייאוש . גם שאר המנחים שפעלו לצידי חשו שמאמציהם לא נושאים פרי ואט אט פרשו מההנחיה, עד שלבסוף מצאתי את עצמי בין המנחים הבודדים שנשארו לעבוד באותה התקופה . משהו לא עבד לחלוטין . היו תקציבים, היו שעות הוראה, היו משכורות, היו מנחים גברים והיו גם תלמידים שהיו מוכנים פחות או יותר להקשיב, אבל התוכנית לא הצליחה . המנחים לא שרדו בעבודתם, התלמידים לא הגיעו למפגשים, ולבסוף מערך החינוך המגדרי לנערים פשוט קרס . ספר זה הוא קיצור מחקר הדוקטורט שלי, שעסק בניסיון להבין מה קרה שם . מדוע למעשה אפשר לומר ש״נכשלנו״ בעשייה החינוכית שלנו ? האם באמת אין לנו, כגברים, אפשרות לחנך נערים לגבריות אחרת, שונה, חדשה ? האם מדובר רק בחוסר ידע ? האם היה כאן כשל ארגוני ? האם הנשים שעמדו מאחורי הקלעים של תוכנית ההתערבות לא רצו שהנערים ישתנו ? האם המודל הגברי לחיקוי שהצגנו לנערים היה לא רלוונטי ? האם אי אפשר להורות גבריות חדשה בתוך מערכת חינוך המשמרת תפיסות מגדריות ״ישנות״ ? האם לצד המהפכה הלהט״בית עדיין קשה, ואפילו בלתי אפשרי, לשנות אידיאלים של גבריות הגמונית עבור רוב הנערים באוכלוסייה ? או שאולי זו הייתה חוסר מוכנות תקופתית, והיום, בימי "מי-טו" ( MeToo ) , כן היינו מצליחים לעשות זאת ? ספר זה עוסק בכל השאלות הללו, תוך כדי הצגת תמונת מצב מחקרית עדכנית על גברים ונערים בעולם כיום, וכן על התחום המורכב של חינוך ומגדר מתוך הפרספקטיבה של השפעתם על חינוך לגבריות חדשה 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא