|
|
עמוד:11
2 אך הסעירה את המדינה פרשת האונס הקבוצתי ברמת השרון, השיח הציבורי בנושא הציג בעיקר עמדות שטפלו את האחריות למקרים הללו על הנערות עצמן . איתנו, הן כנערים והן כחיילים, אף אחד לא דיבר על הנושא - לא המורות, לא המורים, לא המפקדים בצבא וגם לא האבות שלנו . לאחר שחרורי מהצבא, עת טיילתי בעולם, פגשתי נשים, הכרתי נשים באוניברסיטה, וכרווק גרתי עם שותפות לדירות, ומכולן שמעתי ללא הרף תיאורים מפורטים של הטרדות ותקיפות מיניות . מהשיחות הללו הבנתי שוב ושוב כיצד הביקורת הפמיניסטית נוגעת גם אליי . זה לא שלרוע מזלן כולן פגשו גברים רעים, מהחשודים באונס הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך הם זוכו מחמת הספק על בסיס קביעה של בית המשפט המחוזי לפיה כיוון שהנאנסת לא הביעה מפורשות סירוב לקיום יחסי מין אין הדבר בבחינת אונס . בעקבות לחץ ציבורי שהופעל לאור החלטה זו, הוגש ערעור על ידי המדינה לבית המשפט העליון נגד ארבעה מהחשודים שהורשעו לבסוף ונגזר עליהם מאסר בפועל . בפסק הדין נאמר שחובה על הגבר לחפש ולוודא את הסכמתה המפורשת של האישה לפני המגע המיני עימה, ושאם לא ניתן אישור כזה - מדובר באונס . הנאנסת החליטה לחשוף את זהותה בתקשורת בשנת ,2001 שמה היה יעל גרינברג . מאז האונס מצבה הבריאותי והנפשי הדרדר, בשנת 2007 דווח שניסתה לשים קץ לחייה אך ניצלה בסופו של דבר ( מנדל, 2008 ) . בעת העבודה על עריכת ספר זה, בשנת 2023 נפטרה יעל והיא בת 49 בלבד . 2 . בשנת 1998 התפרסם מקרה אונס קבוצתי שהתרחש בעיר רמת השרון על ידי שבעה "בני טובים" בנערה בת 15 ממעמד כלכלי נמוך מהם ( כך תואר המקרה בתקשורת ) . שבעת הנערים הורשעו באונס, התעללות וביצוע מעשה מגונה, ונידונו לעונשים שבין עבודות שירות לארבע שנות מאסר בפועל . השופטים ציינו במשפט שנראה להם ש"הנערים שהורשעו לא למדו לקח מהמקרה ואין בהם כל נצנוץ של חרטה וקשה להאמין שהבעת החרטה שלהם הינה כנה" . נוסף על כך, השופטים התייחסו לכשל החינוכי של הנערים והמליצו לבית הספר שלמדו בו להעביר שיעורים על הגבולות ביחסים שבין המינים . הנאנסת נמצאה 14 שנים לאחר האונס ללא רוח חיים בדירה בטורונטו, קנדה ( ישראלים באמריקה, 2012 ) . חינוך לגבריות חדשה 11
|
|