|
|
עמוד:10
שעליהן רשומים דבריחברכר ! חקצרים שאפיינו את נאומיו היה קורא מהם באירועים שונים : בחג ברמצוח לכיתה, לקבוצת נח"ל נפרדת לשלום, לקבוצת נח"ל מצטרפת, לכיתות שחגגו חג מחזור, ולעוד הזדמנויות שטוב בחן לברך ולהעריך במלים . חיה מתלוצץ ואומר, "צריך לברך הערב . אולי אקח ברכה מוכנת, אף אחד לא ירגיש שאת הדברים האלה כבר אמרתי פעם" . הכל שמור זנוח פרט לאוסף הבולים, והקונטרסים של "אירגון מגדלי הדגים" ו"איגוד הדייגים" . הבולים ממוינים בקפידה לפי יבשות, לפי תאריכים, ישראליים לחוד וארצות העולם לחוד, ואלבום נפרד לפי נושאים בשביל הילדים פרחים, בעלי חיים, אישים, אולימפיאדות למיניהן ועוד . ראשית האוסף למען הבנים והמשכו לנכדים . לאו דווקא משוס שחללו מצאו בחם עניין מיוחד, אלא לתרץ את דבקותו באוסף זה . הקונטרסים היו מסודרים וצרורים לפי הוצאתם ולפי תאריכיהם . מלבד אלה היו כל הניירות, שליקטתי מתוך ארגזים בעלייה, ממגירות שבארונית ליד מיטתו וממגירות שולחן הכתיבה שלו, מקופלים ומקומטים כמו זרוקים, אסופים באיסדר מוחלט . תלעיזבון זח, שמתוכו עולים סיפורי חיים שחרטט עדיין באותיותיחס, כל העדות המדברת מתוך חיים שלא יחזרו על עצמם, חיים שבהם אין כמעט יום הדומה לקודמו האם כל זה ייקבר עתה בארכיון ? הגרון חונק . אצבעות מלטפות את פיסות הנייר . איך אכניס בהם סדר, איך אחנוט אותם ! ארבעים וחמש שנה היכרתי את מולקה וחיינו יחדיו . לחתונת הזהב לא הגענו . לפני ארבעים וחמש שנח באתי לחולתה . השנים הארוכות מצטמצמות לתמונות חיות וחדות ישבתי על הרצפה מול האותיות לא לשבת שבעה, אלא לשבת איתן, מולן . לא רציתי ביקורי תנחומים . רציתי לחיות עוד קצת את חיינו . להסתגל לאט לאט לחיי האלמנות שלי, שמעתה נגזר עלי לחיותם . לשקוע בעבר הרחוק ובימים האחרונים . בחיינו המשותפים שימשו יחדיו עלייה עד פיסגת האושר ונפילה עד דיכאון . עליתי מגרמניה בגיל חמשעשרה . התקופה טרם שואה, אבל האנטישמיות רודפת . יהודים הערים להתפתחות, נמלטים מגרמניה . הציונים ביקשו לעלות 10
|
|