הקדמה

עמוד:6

המסמן שלפנינו הוא עדות אישית, זיכרונות ילדות ונעורים ממרחק של כשלושים שנה, ועל כן, כמו באשר לכל מקור בודד, אין לראות גם את המסופר במסמך זה כתיאור ממצה של הנושא . יש בו על כן כל המגבלות של מקור מעין זה : סובייקטיביות וסלקטיביות, כפי שהן מוכתבות על ידי הזיכרון הבוגדני לעתים של היחיד . יש גם לדעת שמדובר במשפחה יוצאת דופן . יעקב עובד, מחבר הספר מאתיים שנות קומונות בארצות הברית, מספר, שבמשך כל שנות שהותם של ההוטרים באמריקה ) משנת 1874 ( נקלטו בקרבם רק כ­ 100 איש מבחוץ ! ) שם, עמ' 415 ( , המחברת גם היא מעידה שמקרים של הצטרפות אנשים מן החוץ אל ההוטרים הם תופעה נדירה בי ותר . עם כל הסייגים, יש גם לעמוד על ערכה של העדות כמקור מכלי ראשון : תיאור בלתי­אמצעי, אותנטי, מקורי וחיוני, המאפשר מבט אל תוך אורח החיים של ההוטרים והברודרהוף ­ עדות דתיות החיות ח" קומונה . גם הזווית המיוחדת של ההתרשמות האישית ­ של ילדה ונערה ­ מוסיפה טעם ועני ין . ממד נוסף ומאזן מתקבל מקטעי שני מכתבים של איש מפעילי ה"ברודרהוף", המתייחסים לפרשה ומופיעים בסוף החוברת הנוכחית . לפנינו על כן תיאור מיוחד במינו, בהיבטים שונים של החיים בקהילה שיתופית : חיי משפחה ,יחסי הורים­ילדים, שיטות חינוך, יחסים בינו לבינה, ואף גילויים צנועים של מרד­נעורים, וכן מאורעות היסטוריים, כמו הקשרים בין ההוטרים לבין הברודרהוף, ו"מהפך התרבות" שנגרם על ידי הצטרפות אנשי ברודרהוף למושבה הוטרית, וחוויית הפילוג והקרע . וכך לומדים אנו גם על קשיי הקומונות להתמודד עם תופעות חריגות ועם השפעות העולם החיצוני . לנו, המכירים את החברה השיתופית הקיבוצית, מספק סיפורה של רות בי למבך תיאור מתוך פרספקטיבה, דרך "מראה מרוחקת" ­ כדברי ההיסטוריונית ברברה טוכמן . אנשי הברודרהוף, כפי שקבע זאת יעקב עובד בצורה קולעת, הם "בני דודים רחוקים", שלהם גם שורש משותף עם התנועה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא