מבוא

עמוד:11

ברל רפנוור ­ חזון במעשה היום­יום 11 המוסכמת על ציבור גדול . אך עם זאת לא יבליגו על תודעת אמת פנימית שלהם, שאי אפשר לה להיות זהה תמיד עם אמת הפשרה שנולדה במוסדות המפלגה . אמנם יודעים הם להאלם בפומבי כשעמדת הפשרה אינה תואמת את השקפתם, כי על כן מבינים הם טעמה של משמעת מפלגתית ומסכימים עימה, אך קשה להם לצאת עם אותה פשרה אל הציבור ולשאתה ברמה בשם המפלגה כאילו היתה זו השקפתם שלהם . 3 כבר במחצית שנות השלושים, הביאה אותו התנגדותו הפנימית לדרכי הפשרה של מפלגת פועלי ארץ ישראל, מנהיגת הסתדרות העובדים, לכך שימצא עצמו במחנה האופוזיציה הפנימית ההולכת וצומחת בקירבה . עם הפילוג במפא"י היה ברל רפטור בצמרת הנהגת "התנועה לאחדות העבודה" . אמצעי התקשורת, שמרביתם נמצאו בהשפעת המפלגה השלטת ולא גילו חיבה יתרה לתנועה לאחדות העבודה, בדרך הטבע לא הרבו לספר בשבחו של מי שנמנה עם "הפלגנים", גם אם היה בהחלט מה לספר אודותיו . אלא שלא ארכו הימים והוא מצא עצמו במפלגה אחרת, שאף היא הלכה וסיגלה לעצמה עמדות וגישות שהיו זרות לרוחו, אם כי מבחינה אחרת, ועד שלא חזרה ונתפרקה לגורמיה אף היא לא ראתה טעם להרבות ולציין את מעשיו . הגורם השני אף נכבד יותר, וקשור לשטחי פעילותו ונושאיהם הראשיים : הסתדרות העובדים הכללית ומוסדותיה . ההסתדרות היתה לא רק נציגת מעמד הפועלים הארץ­ישראלי ההולך וצומח בארץ, אלא אף גיבשה את תפקיד המעמד בהגשמת החזון הציוני של הפיכת ארץ ישראל לבית לאומי כחברה מתוקנת וצודקת . " ברל רפטור לא ראה עצמו כמטיף מבחוץ לכל אלה, כנאבק ליתר כוח והשפעה במסגרות בתנאים הפוליטיים המשתנים, או כאיש מפלגה, המצוי גם מחוץ למערכת שהוא מבקש לדרבן, ולטובתה הוא מבקש לנצל כל הזדמנות נאותה . לעולם ראה עצמו כמקיים לגבי תנועת העבודה את ה"ווזי בם" המסורתי, כדי שעם חיזוקה וביצורה יתגשם חלום חייו : בניין המולדת היהודית בדרך הסוציאליסטית . הוא ראה עצמו יותר בין מכשירי הקרקע ומניתי הלבנים לבניין, מאשר בין הנועדים להתייצב בראש לניהול המאבקים הגדולים הנדרשים להבטחת הבניין והשלמתו . אך הציבור הרחב, שלא ישים ליבו לדקויות אלה, ראה את תפקידו ומעמדו כמשנה בחשיבותו למעמדם של אלה המנהלים את המאבקים הגדולים . להם היה מוכן להעניק תואר כבוד של מנהיגי המפלגה וההסתדרות, ואילו אנשים כברל רפטור זכו בפי בציבור לתואר "עסקנים", שלא פעם נלווה לו טעם של גנאי . אך לנו נדמה, כי גם כעסקן שעוד בחייו היתה מסירותו ושקדנותו לשם­דבר, היה זוכה ברל רפטור ליתר הערכה והוקרה, לולא באה ההבחנה, האמיתית או המדומה, בין מנהיג לעסקן, להצביע על תופעה שהיא אולי יחידאית לציבוריות הארץ­ישראלית ) אבל יש רגליים לסברה שמצויה היא גם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא