|
|
עמוד:10
10 המחשבה הפוליטית של דוד בן-גוריון — מבחר ממאמריו בן-גוריון וחבריו את תנועת העבודה הציונית להנהגה . מכיוון שהיה ראש המפלגה שייצגה את מעמד הפועלים בדרכה לשלטון, לא ייפלא שהכלי הרטורי המרכזי שלו היה הכלי האופייני לכתיבה הסוציאליסטית ולפוליטיקה הסוציאליסטית ; הפולמוס היה נחוץ לו כדי להציב את מפלגת העבודה כחלופה ממשית להנהגה הקיימת . כך כבר במשפט הראשון, למעשה בשתי המילים הראשונות, במאמר ׳זכות העבודה׳ משנת 1933 נמצא קביעה פולמוסית מובהקת : ׳ב ר צ ו נ י ל ס ת ו ר ש ת י ס נ ג ו ר י וֹ ת כ ו ז ב ו ת ע ל ה ע ב ו ד ה ה ע ב ר י ת : א . ש ה ה ו ן ה י ה ו ד י ה ו א ה מ ק נ ה א ת ה ז כ ו ת ל ע ב ו ד ה ה ע ב ר י ת ; ב . ש א נ ו מ ב י א י ם ת ו ע ל ת ל ע ר ב י ם, ו ע ל כ ן מ ו ת ר ל נ ו ל ב ו א ל א ר ץ-י ש ר א ל׳ . האמירות שהוא מבקש לסתור הן חלק מהשיח על המערכת הכלכלית ועל הסכסוך הלאומי גם עשרות שנים לאחר שנאמרו ונכתבו, והן נמצאות במרכזם של כמה פולמוסים שהתקיימו במשך אותן שנים . פתיחתו של המאמר בשלילתן מעוררת סקרנות גם כיום . מעניין במיוחד הפולמוס שניהל בן-גוריון עם בנו בן ה- 17 ( ׳מכתבים לעמוס׳, 1937 ) . בן-גוריון התנגח עם הטיעונים של בנו בזהירות רבה יותר מהתנגחותו עם יריבים פוליטיים, מבלי לוותר על חדות הוויכוח או על עמדת המחנך . זהירות זו מזקקת את היכולת הפולמוסית שלו . הוא לא חשש לכלול בין טיעוניו גם טיעונים אישיים, לגופו-שלו : ׳נ ד מ ה ל י ש ג ם ל י י ש ״ר ג ש״ — ב ל י ה ר ג ש ה ז ה ל א ה י י ת י י כ ו ל ל ע מ ו ד ע ש ר ו ת ש נ י ם ב ע ב ו ד ה ה ק ש ה ש ל נ ו . ו ה ר ג ש ש ל י א י נ ו נ פ ג ע כ ל ל מ ה ק מ ת מ ד י נ ה י ה ו ד י ת א פ י ל ו ק ט נ ה׳ . המסגרת הפולמוסית שמעמידה עמדה מול עמדה ונימוק מול נימוק, והמענה לטענות המתפלמס הצעיר, שימרו את חיוניות הטיעונים והניסוח . כאמור, ההתפלמסות הבן-גוריונית לא פסקה גם אחרי שהגיע לעמדת הנהגה, כשעמדותיו היו למעשה עמדות השלטון . היא בולטת במיוחד במאמרים שעובדו מתוך דיונים בכנסת . במאמר ׳חוקה או חוקים׳ הוא מתפלמס ישירות עם חברי כנסת, נוקב בשמותיהם ומעמיד את טיעוניו נגד טיעוניהם . דיון זה הוא דוגמה טובה לנטייה של בן-גוריון לפרוס טיעונים רבים מכמה שדות . חלקם עקרוניים : ׳ח ו ק ה ב מ ו ב ן ז ה ה י א ב כ לל ה המ צ א ה פ ו ל י ט י ת ח ד ש ה, ש ל א מ ל א ו ל ה ע ד י י ן מ א ת י י ם ש נ ה, ו נ ת ח ד ש ה מ ת ו ך מא ו ר ע ו ת פ ו לי ט י י ם מ ס ו י מ י ם, ו י ש ל ב ד ו ק ו ל ב ח ו ן א ם מ ד י נ תנ ו ז ק ו ק ה ל ח י ד ו ש ז ה׳ . חלקם קונקרטיים : ׳ב א מ ר י ק ה, ל מ ש ל, י ש ח ו ק ה, א ו ל ם ה ח ו ק מ ת י ר צ נ ז ו ר ה צ ב א י ת ב ש ע ת ח י ר ו ם ; ב א נ ג ל י ה א י ן ח ו ק ה, ו א י ן ה ח ו ק מ ת י ר צנ ז ו ר ה ב י מ י ש ל ו ם . . . ׳ . הפולמוס אִפשר לבן-גוריון לפרוס את נוצותיו האינטלקטואליות והרטוריות — להשתמש בסיפורי המקרא, במשנה, בתלמוד ובמפרשים ; להזכיר את הרמב״ם, רבי סעדיה גאון ואחד העם וגם את פילון האלכסנדרוני, אפלטון ודקרט ; להביא דוגמאות מהעולם ומההיסטוריה . כל אלה החיו את טיעוניו בזמנו, חידדו אותם ועשו אותם נגישים גם שנים רבות אחר כך .
|
|